סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתשטז

רב זירא ,

א) הוא ר' זירא אתר שסמכוהו בא"י נקרא רבי, ומקודם לא היה רוצה להסמך, סוף כתובות. טעה כי בסוף כתובות אינו מזכיר כלום מסמיכות רק בפ"ק דסנהדרין (י"ד) ר' זירא הוה מיטמר מלמסמכיה דאר"א הוי קבל וקיים כיון דשמע להא דאר"א אין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין לו עונותיו אמצי לי' אנפשיה. וכד סמכו ליה שרו ליה הכי לא כחל ולא שרק ולא פרכס ויעלת חן (שם) ובכתובות (י"ז א'), וירושלמי בפ' אחרון דבכורים הלכה ג' רבי זעירא הוון בעיין ממניתיה ולא בעי מקבל עלויה כד שמע ההן תניא חכם חתן נשיא גדולה מכפרת קביל עלויה ממניתיה. ובכתובות (מ"ג רע"ב) אמר רב זירא א"ר מתנא אמר רב ואמרי לה אמר רבי זירא א"ר מתנא אמר רב, כתב רש"י בבבל קודם דסליק לא"י לקמי' דר' יוחנן ואין סמיכה בבבל נקרא רב זירא ואחר שעלה לא"י ונסמך נקרא רבי זירא (וכ"כ רש"י במ"ק כ"ה ב') ואיכא מ"ד דאמרה מקמי דסמכוהו עכ"ל, אבל בתוס' מנחות (מ' ב') על הא דאמר סדין (של פשתן) ב"ש פוטרין מציצית אמר רבא הא מילתא אמרי ואתמר במערבא משום ר' זירא כוותי שמא יקרע סדינו ויתפרנו והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי, רבי זירא (ט"ס הוא וצ"ל רב זירא וכ"ה בב"י בא"ח סי' ט') אמר גזירה נמי משום כסות לילה, כתבו התוס' ר' זירא (צ"ל רב זירא) אמר גזירה כו' משמע דרב זירא לאו היינו ר' זירא ולא כפי' הקונטרס בכתובות עכ"ל. אבל ברי"ף ראיתי שם רבה אמר גזירה כו' ואין מקום להוכחת התוס' כי שנים היו. ומה שלא רצו התוס' בפרש"י ולומר דקודם שסמכוהו שהי' נקרא רב אמר גזירה כו' ואחר שנסמך ונקרא רבי אמר שמא יקרע, דא"כ ה"ל להסדרן להפוך תחלה דברי רב זירא ואח"כ מ"ש רבי זירא :

ב) והוי ר' זעירא כמו קטינא או רבי זירא מובלע העי"ן. לא הבנתי לשונו, אכן דאי' בחדושי אגדות ב"מ (פ"ה) לפי שהיה אינש גוצא קרו לי' קעינא, וכתב בס' יוחסין דלכך נקרא נמי זעירא בירושלמי ובבבלי נבלע העי"ן עכ"ל . ודע כי בירושלמי קורא לר' זירא זעירא וראה כי רבו ותלמידו הנזכר בבבלי לר' זירא תמצא אותם בירושלמי לר' זעירא. וכ"נ מ"ש ר' זירא בבבלי א"ר זעירא בירושלמי. ברפ"ב דתענית בש"ר זירא ובירושלמי בש"ר זעירא, ובברכות (י"ד א') א"ר זירא כל הלן בלא חלום כו' ובפ' הרואה (נ"ה ב') א"ר זעירא כל הלן כו', וכן מ"ש לעיל הוה מיטמר למסמכי' כו' וכן בהרבה מקומות (עיין רב שמואל בר יצחק). ועיין זעירא ושם תראה אם הם דברי ר' זירא או זעירא ולא ר' זירא :

ג) כתב היוחסין באות א' אצל אבוה דרב פפא בס' קבלת החסיד שפירש הפרשיות על הקבלה אמר כי ר' זירא ורב פפא לא נודע להם אב כמו לבן סירא, וז"א כי התלמוד מזכיר אותם אבוה דר"ז קמי' דר"ז ואמרי לה אחורי דר"ז (ט"ס וצ"ל אחוה עיי' למטה בסמוך) ועיין רב פפא. ובתחלת ס' בן סירא ג' נולדו בלא שכיבת בעל, בן סירא ורב פפא ור' זירא. פעם אחת הלכו אמותן לבית המרחץ ונכנס להן בקיבתן זרע ישראל ונתעברו מהן וילדו מהם ולא היו יודעים מי אביהם אבל בן סירא נודע (ע"ש) איך נולד. אכן מפורש בתענית (כ"ו סע"ב) מתקיף לה אבוה דר' זירא, ובמוע"ק (כ' ב') איסי אבוה דר' זירא ואמרי לה אחוה דר' זירא קמי' דר' זירא, ובשבת (קכ"א סע"ב) א"ר אבא בר כהנא פמוטות כו' א"ל ר' זירא בנטלין בידו א' או בב' ידים א"ל כאותן של בית אביך ואר"א בכ' קרונות כו' א"ל ר"ז בנטלין באדם אחד כו' א"ל כאותן של בית אביך. ובחולין (מ"ו א') ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה, וכתבו התוס' ר' זירא לא היה צריך לברוח דאביו גבאי של מלך היה כדאמרי' פ' ז"ב (כ"ה סע"ב) שהיה י"ג שנים גבאי המלך וכי הוה אתי ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן אמר להו לך עמי בא בחדריך. ועיי' חלקת מחוקק באה"ע סי' א' אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פ"ו ואם נקרא בנו לכל דבר, ועיי' תשו' בית יעקב סי' קכ"ב דקיים כי"ו, ובס' בית שמואל כתב ראיה ממ"ש הסמ"ק והב"ח ביו"ד סי' קצ"ה אשה תזהר שלא תשכב על סדין ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר ח"ו מש"ז ושמא ישא אחותו מאביו משמע דהוי בנו לכל דבר עכ"ל. א"כ איך נשאו ר"ז ור"פ נשים לדעת הנ"ל דלא נודע להם אב, וברוך ה' כי נמצא להם אב כנ"ל :

ד) והלך ב' פעמים לא"י א' בזמן רב יהודה כדאי' בשבת (מ"א א') וכתובות (ק"י סע"ב) דהוה משתמיט מרב יהודה רבו לילך לא"י, ועיי' תוס' חולין (י"ג א') , ואחד בזמן רבא. והאריך ימים מגילה ותענית (ע"ל רב אדא בר אהבה) וכ"נ שהרי היה גם בזמן רבי דאי' בע"ז (ל"ו ב') א"ר זירא צער גדול הי' לי אצל ר' אסי ורבי אסי אצל ר' יוחנן ור' יוחנן אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל רבי נתן בן עמרם ור"נ ב"ע אצל רבי, תינוק כותי' מאימת מטמא וא"ל בן יומו וכשבאתי אצל ר' חייא א"ל בן ט' שנים וכשבאתי והרציתי דברי לפני רבי א"ל הנח דברי ואחוז דברי ר' חייא, וכתבו התוס' כלם היו בדור אחד בימי רבי. וכשמת רבי נולד רב יהודה והי' תלמיד רב יהודה ורבא נולד כשמת רב יהודה וכשהיה זקן והוא אומר לרבא מר א"כ רבא גדול היה וכששאל לר' אסי כו' מסתמא גם הוא היה גדול ואפשר שכמה שנים קודם מות רבי שאל שאלה זו, וי"א דר' חייא מת קודם רבי וכששאל הי' ר' חייא קיים, א"כ יהיה זקן מופלג מאד ואפשר שמדוחק זה לומר כי ב' היו. ברקנ"ט ובש"ך פ' בהר שאל ר' שמעון התימני את ר' זירא שמעתי עליך שאתה בקי בחדרי תורה כו'. ובאותיות דר"ע (י"א ד') ז"ל אני מסרתי למט"ט עבדי ומסרו למשה ומשה ליהושע ויהושע לזקנים לנביאים לכנסת הגדולה לעזרא להלל והלל לר' אבהו ור' אבהו לר' זירא ור' זירא לאנשי אמונה עכ"ל. אין זה מן התימא שר"ע מביא בספרו א"ל ר' אבהו ור"ז כי אחרונים חברו ספרו כמ"ש בכללים. אך זה תימא כי ר' שמעון התימני שהיה בזמן ר"ע ור' זירא הים בזמן רבא שהיה קרוב לר"ך שנה, ופשיטא כשא"ל ר' שמעון שהוא בקי בחדרי תורה מסתמא גדול היה, והוא תימא אם לא נאמר כי שני ר' זירא היו או ב' ר' שמעון התימני היו. ומ"ש והלל לר' אבהו הרבה דורות ביניהם. ובס' אלה מסעי (ט' סע"ב) מביא בשם מ' הנעלם פ' ויצא (ע"ד ב') כשבא ר' זירא לפני ר' אלעזר בן ערך והיה ראב"ע בוכה כו' ושם עמוד ג' ואמר לר' זירא כו', והוא תימא כי ר"א בן ערך היה בימי ריב"ז קודם חורבן הבית, ההכרח לומר כי ב' או ג' ר' זירא היו :

ה) כי סליק לא"י יתיב ק' תעניות (וגירסת מהרש"ל מ' תעניות) דלשכח תלמודא דבבלאה מיניה, וק' (מ') תעניות אחרנייתא דלא לשכוב ר' אלעזר בשניה ונפלין עלויה מילי דצבורא, ויתיב ק' (מ') אחריני דלא נשלט בי' נורא דגיהנם, כל ל' יום הוה בדק נפשי' שגר תנורא סליק ויתיב בגווי' ולא הוה שלטא ביה נורא, יומא חד יהבו ביה רבנן עינייהו ואיחרכו שקי' וקרו ליה קטינא חריך שקיה (קטינא דאינש גוצא הוה רש"י) ב"מ (פ"ה א'). היה מצית האור לכבוד שבת (שבת קי"ט א') (ומדה כנגד מדה לא שלט בו האור). כתב בשלשלת הקבלה (ל"ג ב') היה קטן מאד ונהג לישב בכבשן אש ולא היה נשרף י"א שהיה מכח השבעות וי"א שנרקח מסלמנדרא (ונראה כי דברי הבל הוא דאיך ידע עי"ז שלא ישלוט בו אש הגיהנם) וי"א שנעשה לו נס להראות שאש של גיהנם לא ישלוט בו מרוב צדקתו עכ"ל (וזה האמת). ר' זירא חלש קביל עלי' ר' אבהו אי מתפח קטינא חריך שקי' עבידנא יומא טבא לרבנן ואתפח ועשה סעודה ואמר לרבי זירא לישרי לן מר א"ל לא סבר לה מר בעל הבית בוצע כו' ברכות (מ"ו רע"א). הני בריוני דהוו בשבבותי' דר"ז והוה מקרב להו כי היכי דנהדרו בתשובה, כי נח נפשיה דר"ז אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקי' דהוה בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בלבייהו ועבדי תשובה סנהדרין (ל"ז א') . ובמנחות דאשכחיה מלאכא על ענין הציצית דאמר קטינא קטינא סרבלא בסיתוא כו', לא ידעתי מי הגיד לו שהמלאך אמר לר' זירא שנקרא קטינא חריך שקי' (עיי' רב קטינא). ואולי יצא לו זה לפי דאי' שם שהיה מכסי סדינא (פרש"י דלא היו לו ציצית כדאמרי' לעיל (מ' ע"ב, ר' זירא אמר) גזירה משום כסות לילה), ע"כ סבר כי קטינא זה הוא ר' זירא שלא היו לו ציצית בסדינו. בחולין (קכ"ב א') שר"ז היה מחסידי בבל. ר' זירא חריף ומקשה ורבה בר מתנא מתון ומסיק (ע"ש). אמרו לר"ז מחדדן שמעתיך א"ל דיממא נינהו עירובין (ס"ה א'). כד חליש מגירסא יתיב אפתחי' דר' נתן בר טובי' ליקום מקמי רבנן לקבל שכר (ע"ש). כד חליש יתיב אפתחי' דרב יהודה בר אמי אמר איקום מקמי רבנן ואקבל אגרא עירובין (כ"ח ב'). א"ל ר' ירמיה ליתי מר וליתני א"ל חליש לבאי ולא יכילנא, לימא מר מילי דאגדתא א"ל הכי א"ר יוחנן כו' תענית (ז' א') ובעין יעקב הגירסא להיפך א"ר זירא לר' ירמי' ליתי מר וליתני כו' ונראה גירסת הגמ' דר"ז רגיל להיות חליש מגירסא. בחולין (מ"ד ב') ר"ז כי הוו משדרי לי' לא הוה שקיל כי מזמני לי' הוה אזיל אמר אתייקורי בי. רבה ור"ז עבדו סעודת פורים בהדדי איבסמו קם רבה שחטי' לר' זירא למחר בעא רחמי ואחייה מגילה (ז' ב'). בימי ר' זירא גזור גזירה וגזור דלא למיתב בתעניתא א"ר זירא נקבלי' עילוון ולכי לבטל גזירה ליתביה תענית (ח' ב') . אר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן אפי' רואות טיפת דם בחרדל יושבות ז' נקיים מגילה, אר"ז הא מילתא אבעי (צ"ל אבלעא וכ"ה בנ"י) לי בי רב המנונא ותקילא לי ככולא תלמודאי המתעטש בתפלתו סימן יפה לו ברכות (כ"ד ב') פרש"י שקולה עלי וחביבה לפי שהי' רגיל להתעטש. דרש במחוזא גר מותר בממזרת רגמוהו באתרוגים פ"י יוחסין (ע"ג א'). בירושלמי ס"פ הזהב ר' זירא הוה עסיק בכתנא. בסוכה (כ"ה סע"ב) ברש"י נסיב איתתא בערב סוכות. ר' זירא סליק לא"י קודם ר' אבא (ע"ש). כי סליק אכל מוגרמת דרב ושמואל אמרו לי' ולאו מאתרי' דרב ושמואל את א"ל כו' חולין (י"ח ב') ע"ל רב יוסף. בנדה (כ"ג א') בעא מיני' ר' ירמיה מר' זירא בהמה במעי אשה וקבל אביה קדושין מהו, א"ר אחא בר יעקב עד כאן הביאו ר' ירמי' לר"ז לידי גיחוך ולא גחיך דאסור למלאות שחוק פיו ור"ז מחמיר טפי, וכתבו התוס' בחולין (י"ג א') ר' ירמי' חבירו של ר"ז כדמוכח בנדה הנ"ל ור"ז תלמיד רב יהודה וכ"כ תוס' גיטין (י"א ב') ר"ז תלמיד רב יהודה והי' גדול מר' ירמי' (ועיי' רב הונא). א"ל ר' ירמי' כו' א"ל לאו אמינא ילך כו' אר"ז הא מילתא הוה בידן ור' חנינא שדא בי' נרגא, ר"ה (י"ג א'). אמר רב חסדא אר"ז אמר רב ירמי' אמר רב הוריות (ו' א'). מנחות (פ"א ב') יתיב ר' ירמי' קמי' דר"ז ויתיב וקאמר לא שנו אלא כו' א"ל רבי אתה אומר כן, מדאמר יתיב קמי' נראה דר' ירמיה תלמיד ר"ז (עיין בכללים) וממה שא"ל רבי אתה אומר כן נראה דרב ירמי' רבו. בשבת (ז') פסחים (מ' א') אר"ז א"ר ירמי'. ובשבת (ע"א א') בעא ר' ירמי' מר"ז. כי נח נפשי' פתח עליו האי ספדנאי ארץ שנער הרה וילדה (כי נולד בבבל), ארץ צבי (א"י) גדלה ומת בטברי' מ"ק (כ"ה ב') :

ו) ר' אבא מ"ק (כ"ב א') חולין (נ' א') גמירי חבריה דר' אבא מר' אבא ומנו ר' זירא אר"ז שמעית מר' אבא ואי לאו ר' אבא דמן עכו שכחתי (ע"ש). אמר לר' אבא בר פפא שילך לשאול מר' יעקב בר אידי (ע"ש). בש"ר אבא בר ירמי'. א"ר אבא בר זמינא. ר' אבא בר חייא בר אבא חבירו. ר' אסי אשכח לר"ז א"ל שאלתי לר' אבא בר ממל (ע"ש) ור"א ב"מ פליג עמו ומת בחיי ר"ז. אמר לר' אבא בר כהנא. בעא ר"ז מר' אבהו ירד משמים דמות חמור מהו א"ל יארוד נאלא (תנין שוטה רש"י, ועיי' תשו' חו"י סי' קנ"ב שקראו כך למעליותא ע"ש באריכות) אין דבר טמא יורד משמים סנהדרין (נ"ט סע"ב). אר"ז חזיתי לר' אבהו שבת (מ' ב', מ"א א'). אבוה דר' אבין תני קמי'. אבוי דר' צפרא שאל לר"ז. א"ל אביי חולין (מ"ה ב'), ואביי זבחים (ה' א') מנחות (כ"ה א'). ר"ז ערבה למתא דבי ר' חייא א"ל אביי מ"ט עביד מר הכי א"ל סבי דידה אמרי לי ר' חייא בר אסי מערב כו' כיצד מעברין (נ"ט ב'). אמר אביי אר"ז ברכות (ל"א א'). א"ל אבימי בר פפא. ר' אבין בר חייא בעא לי'. בעא מר' אבין בר כהנא. ור' אבין. אמר לר' אבינא. בש"ר אדא בר אחוה. אהבה בנו. א"ר אושעי' כתובות (ע"ט סע"א). רב אחא בנו. ר' אחא אר"ז. ר' אחא בר יעקב אר"ז. ור' אילעאי. אר"ז מדברי רבינו נלמד פרשב"ם ר' אלעזר ב"ב (פ"ב ב'). כי סליק אשכח לר"א (בן פדת רש"י) נדה (מ"ח א'). ובעירובין (ס"ו א') תהי בה ר"א אר"ז מה תהייא א"ר ששת גברא רבה כר"ז לא ידע מה תהייא בה ר"א קא קשיא ליה דשמואל רביה דאמר כו'. בעא מר' אמי, בעא מר' אמי בר חייא. אמר לר' אסי לא שמע רבי כו' א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמרי אינשי שמעתתא ב"ב (פ"ד ב'), ובנדה (נ"ג ב') בעא מר' יוסי ט"ס וצ"ל אסי וכ"ה ברש"י. בעא מר' אסי שבת (ק"ל ב'), ושם (ע"א א') בעא ר"ז (מר' אסי כצ"ל וכ"ה בשס"ח) וע"ש כי ר' אסי רבו. אר"ז כוותי' דרב אסי מסתברא ביצה (ד' ב'). אר"ז לרבי אסי קדושין (ל"ט א'). ורב אסי (עיין ר' מלוך), כי סליק אשכח לר' אסי אמר ע"ז (ט"ז ב'). אמר לרב ביבי (ועיין ר' מלוך). רב ביבי בר אבין. תהי בה ר"ז מה ענין ר' בנימין בר יפת אצל ר' חייא בר אבא ברכות (ל"ח ב'). אשכח לר' בנימין בר יפת כתובות (ע"ז א'). יתיב אחורי דרב גידל ורב גידל קמי רב הונא (ע"ש). אר"ז כי הוינא בי רב הונא כו' וכי אתאן לבי רב יהודה ברכות (ל"ט א'). א"ר הונא ב"ק (ט' סע"א). א"ל רב המנונא לא תיתב אכרעיך (ע"ל). רב המנונא זוטא חבירו. א"ר זביד. בר רב זביד איקלע. לגבי' (ע"ש). ר' חגי שאלו. א"ר חייא בר אשי. ר' חייא בר אבין שאלו. וחייא בר אמי. ר' חייא רב אבא (ע"ש). ר' חייא בר פפא קמי'. ר' חמא בר עוקבא. א"ר זירא א"ר חנינא. אמר לרב חסדא ניתי מר וניתני א"ל ברכת מזוני לא גמירנא דאקלעי לבי ריש גלותא ובריכי ברכת מזונא וזקפיה רב ששת לקועיה עלי כחויא ברכות (מ"ט א'). א"ר חסדא ביצה (ל"ג ב') כתובות (צ"ה א') זבחים (ק"ט ב'). אר"ח אר"ז (ע"ל). בעא מרב יהודה ברכות (מ"ח א') ור"י רבו. ר' יהודה בר' שמעון בן פזי. ר' יהודה בר אמי (ע"ל) ור' יהושע בר זידל. א"ר יוחנן (ברכות מ"ז ב'). וא"ל ר' יוחנן (גיטין מ' רע"א). ור' יוחנן בן אליקום. א"ר יונה אר"ז. ראה את ר' יוסי בר חנינא ושאלו בחלום אצל מי יושב בישיבה של מעלה (עיי' ר' חייא). פליג עם ר' יוסף בר חמא. רב יוסף רתח עליו. יתיב רבה ורב יוסף אחורי דר"ז ור"ז קמי' דעולא פסחים (ל"ז ב'). בעא מר' ינאי ור' ינאי אר"ז. משום חד דבי ר' ינאי. ר' יעקב בר אחא בשמו. אמר לר' יעקב בר אידי שמא לא שמע רבי כו' א"ל דמי האי מרבנן כדלא גמר שמעתתא חולין (ה' ב') ובעירובין (מ"ו א') ובגיטין (ל"ט סע"א) א"ל ר' זירא בפירוש שמיע לך (הא דאמר ריב"ל רש"י) ולא שמיע למר. ור' יעקב בר בת יעקב. א"ר יצחק נפחא. שאל לר' יצחק בר נחמן, אמר לר' יצחק בר שמואל בר מרתא. ור' יצחק בר אבא. ר' ירמי' (ע"ל). א"ר ירמיה בר אבא. א"ל ר' מלוך. א"ל מר קשישא ברב חסדא. ומר ברי' דרבינא. רב מתנא. א"ר נחמן. רב נתן בר טוביה (וע"ל). אמר לר' סימון מר יוכיח לבני ר"ג. אמר רב ספרא בעא מעולא ויתיב קמי' (וע"ל). אמר מר עוקבא. בש"ר פדייה אמר לר' פדת בר"א בן פדת. אמר רב (שבת כ"א רע"ב, ק"ל ב') ועירובין (צ"א ב' סוטה (י"ח א') חלק (ק' סע"ב). בבכורות (ל"ט ב') אמר ר' זירא אמר רב, אבל בזבחים (כ"ה ב') אמר רבי. רבא אמר אני וארי שבחבורה ומנו ר' זירא, ב"ב (פ"ח א'). ואקלע לבי ר"ג ואר"ז לרבא מר ברכות (מ"ב א'), ופליגי ביצה (ח' ב') ושבת (ע"ד סע"ב, וע"ה ב') אמרי תרווייהו. ורבא ברא גברא ושדרי' גבי ר"ז. אמר עליו רבא מאן הוא דלא חש לקמחיה סוכה (נ"ד א'). יתיב רבא ור"ז ורבה ברב חנן ואביי עירובין (צ"ב א') ושם (סע"ב) כתבו תוס' יתיב רבה ור"ז גרסי'. אמר רבה בר ירמיה. אמר רבא בר זמוני. רבה (ע"ל). אמר רבה בר שילא. רבה בר מתנא חבירו. ורבה ברב חנן (ע"ל). אמר רבה בר שאילתא. רבין בר חיננא. רמי בר תמרא. רבי שאול בזמנו. שמואל בר אמי. שני גדולי הדור ר"ז ור' שמואל בר יצחק גיטין (כ"ג ב'). אמר שמואל עירובין (כ"ט ב', פ"א א') כתובות (צ"ו א') גיטין (ל"ה א') חולין (ח' א'). ור' שמעון בן פזי. ארשב"ל פסחים (ע"ב ב'). רב ששת (ע"ל) :