סדר הדורות, סדר תנאים ואמוראים תתרלג

הלל הזקן

א) במשנה ברכות פ"א ג', פ"ו ה', פ"ח (ועי' בית שמאי ובכל המקומות נזכרו יחד) שביעית פ"י ג', פי"א ב', גיטין פ"ד ג', ב"מ פ"ה ט', עדיות פ"א א' ב' ג', ערכין פ"ט ד'. נדה פ"א א' :

ב) נשיא ישראל מצד אביו מבנימין ומצד אמו משפטיה בן ה' לדוד כמ"ש והחמישי שפטיה בן אביטל אשת דוד, רבה בראשית (פל"ג ופצ"ח) ובכתובות פ' הנושא (ע"ל ר'. חייא) ובפ' במה בהמה רבי דאתי מדוד כו' (ע"ש) ובתוס' פ"ק דסנהדרין (ה' א') ראש גולה דבבל מהזכרים ונשיא שבא"י מהנקבות של זרע דוד (ע"ל ר"ה ראש גלותא). ואצל נחמיה בסדר הדורות כתב היוחסין דבסנהדרין פ' ד"מ כי זרובבל הוא נחמיה בן חכליה ואומרים כי ממנו יצא הלל אבל מן התלמוד נראה משפטיה. (וכתב השלשלת הקבלה (כ"ו א') י"א שהלל היה אחי חזקיה הנזכר בשלשלת זרע דוד נשאר בבבל על הנשיאות, עי' סמ"ג עשין קמ"ח ורכ"ג, ולא מצאתי מזה כלום, ובספר ברית מנוחה (ב' רע"ב) כתב הלל זה היה מבני נעריה מבני דוד שנמצא בדברי הימים) . והוא ראש משפחת הנשיאים, ומבני בתירא נתעלמה הלכה של פסח במועדו שדוחה שבת והלל ידע ומינוהו את הלל לנשיא, ולמה נתעלמה מהם הלכה ליתן גדולה להלל כדאיתא ר"פ אלו דברים בפסחים (ס"ו א') :

ג) והתחיל נשיאותו ק' שנה קודם החורבן, והלל ושמאי תלמידי שמעיה ואבטליון (פ"א דאבות) קבלו שנת ג' אלפים תשכ"ח ליצירה ש"ך לבנין הבית. בפ"ג דנזיר (י"ט סע"ב) ובכתובות (ז' א') הורוה בית הלל להילני שתהא נזירה עוד ז' שנים, וכתבו התוס' (שם ע"ב) אע"ג דהילני מבית חשמונאים היתה שהיא אם מונבז המלך כדאיתא ביומא (ל"ז) ומלכות הורדוס ק"ג שנים בפני הבית והלל לא נהג נשיאות עד ג' שנים לאחר מלכות הורדוס כדאמרינן שבת (ט"ו א') הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאות בפני הבית ק' שנה מ"מ כבר היו לו אז תלמידים שהורוה עכ"ל. וצ"ע כי ג' שנים אחר הורדוס הוי ג"א תשס"ד א"כ נמשך נשיאות הלל מן תשכ"ח עד תשס"ד הוי ל"ו שנים וחז"ל אמרו שפרנס מ' שנה . וחי ק"כ שנה בן מ' עלה מבבל מ' שנה למד מ' פרנס את ישראל. כתב בס' כריתות ימות עולם סט"ו הלל ושמאי היו בבית שני מסנהדרין :

ד) ובראשונה היו הלל ומנחם (ע"ש) ובימי מנחם היה שמאי תלמיד הלל אחר זה היה שמאי תלמיד חבר להלל, והיה עניו מאד כדאיתא בשבת פ' ב"מ (ל') ומרוב ענוה שינה מפני השלום שהיתה עולה זכר ואמר שהיא נקבה לזבח שלמים ביצה (כ' סע"א) , לכן זכה לקבוע הלכה כמותו כדאיתא בעירובין פ"ק (י"ג ב') מפני שנוחין ועלובין ושונין דבריהם ודברי ב"ש ומקדימין דברי ב"ש לדבריהם (ועיין שמאי מש"ש למה מקדימין דברי ב"ש) וירושלמי פ"ק דברכות שיצא בת קול הלכה כב"ה. ועי' ירושלמי פ"ק דיבמות ר' ביבי בש"ר יוחנן ביבנה יצא ב"ק הלכה כב"ה. ועיין תשו' מבי"ט ח"ב סי' כ' . חוץ הלכ' אחת פ"ה דתרומות חזרו ב"ש להורות כב"ה, זולת זה לא חזרו ב"ש להורות כב"ה, (ט' באדר חלקו ב"ש וב"ה) ולא נחלקו אלא בג' דברים כדאיתא פ"ק דשבת (י"ד ב') כי הבאים אחריהם שלא שמשו כל צרכן היה במחלוקת ב"ש וב"ה סוטה (מ"ז) סנהדרין (פ"ח). ב"ש במקום ב"ה אינו משנה. י"מ שר"ל אם ב"ש מקילין וב"ה מחמירין ואינם מסתם משניות הנזכרים בעדיות אינה משנה ר"ל שצריך לשבש המשנה ולגרוס בהיפך, עיין תוי"ט פ' כל הבשר משנה א' ובנדה פ"ד מ"ג וריש נדה ורפ"ג דיבמות, ומ"מ ברוב המקומות שנזכר זה בש"ס א"א לפרש כן, עי' ברכות (ל"ו ב') ופ"ק דביצה (י"א ב') ופ"ק דיבמות (ט' א') וברש"י שבת (קל"ה א') ובתוס' עירובין (ע"ב ב') וחגיגה (ו' א') וברי"ף ר"פ הזהב, ובפ' מי שמת דברובם מוכח דר"ל אינה משנה דדברי ב"ש בטלים לגמרי כאילו לא נזכרו וגרע משאר פלוגתא דתנאי, והטעם נ"ל דב"ה רובא בצירוף הסכמת הבת קול כמ"ש תוס' גבי תנורו של עכנאי. (וע"ל שמאי בו' מקומות הלכה כב"ש, תשו' חו"י ועיין ס' מלא רצון בסוף ספרו). הלל ור"א הגדול ורבינו הקדוש וכן האריז"ל הם סוד היסוד דאבא או דז"א או דיעקב (חס"ל מעין ה' נהר כ"ה) הלל מצד החסד (עיין שמאי) עי' ר"מ פנחס, הלל ושמאי אחד מסטרא דרחמי של הבל ואחד דין של הבל, חסד ופחד דרגין דאברהם יצחק. ועיין ג"נ אות ד' הלל דוד לכן דרשו וה' עמו דהלכה כמותו כן הלכה כהלל. ושמאי יונתן כמ"ש חז"ל (בחלק) בכל דבר אמר שאול בני כמותו וכשאמרו לו הלכה כמותו חלש דעתו כן אין הלכה כב"ש. ובאות ו' כתב הלל גלגול שלמה וז"ש ופניתי אני לראות חכמה והוללות רמז להלל, ושרשו היה מיסוד שהוא רחמים לפיכך לא היה כועס, ושמאי היה גלגול יהושע בן נון, וזהו אשר כבר עשהו, ושרשו מלכות שהוא גבורה ודין, לכן שמאי היה כעסן ואין הלכה כמותו. ובאות פ' כתב אהרן עלי עזרא הלל מניצוץ אחד, אשר עשה משה לעיני כל ישראל ס"ת הילל :

ה) הורדוס היה מכבד מאד להלל כי רצה במלכותו (ע"ל שמאי) בקטנותו התנבא על מלכותו. ונקרא הלל הבבלי שהיה מהמיוחסין שבבל כדאיתא בפ' י' יוחסין, ועלה לא"י והיה מדבר בלשון בבל ואמר ד' דברים במשנה נגד שמא אבד שמיה וכן הפוך בה כו' ועל דאטפת אטפוך וכו', וכן אמר אין בור ירא חטא (עיין רשב"ג הזקן) . ולמד תורה מעוני ומחייב עניים פ' א"ל הממונה (ל"ה ב') ועליו נאמר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, ובסוטה פ' היה נוטל (כ"א סע"א) הלל ושבנא אחי הוו הלל עסק בתורה שבנא עביד עסקא לסוף א"ל תא נערוב וניפלוג יצא ב"ק ואמר אם יתן איש את כל הון ביתו כו' לפי שלא נתן לו קודם שהתחיל ללמוד בשמעון אחי עזריה (ע"ש). הלל היה מבחינת ה' אחרונה של הוי"ה גימטריא אדני סוד עניות דלה וענייה דלית לה מגרמה כלום (עיין ר"א בן חרסום) . ממשה עד בני בתירה היו שונין ת"ר סדרי משנה והלל סדר ו' סדרים על פה והרבה תורה בישראל. בפט"ז דמסכת סופרים הלל לא עזב חכמה שלא למד אפי' כל לשונות שיחות דקלים (עיין ערוך) והרים וגבעות ועצים וחיות ובהמות ושדים ומשלות כובסים ושועלים. ובסוף שביעית (ובגיטין (ל"ו סע"א) בתוס') שתקן פרוזבול כי ידע בנבואה שיחרב הבית, כן פי' ר"ת. ויצא ב"ק שראוי שתשרה עליו שכינה סוטה (מ"ח ב') סנהדרין (י"א א') רבה שה"ש פ' אם חומה היא . ונקרא תלמידו של עזרא, ובספ"ק דסוכה אר"ל בשנשתכחה תורה מישראל עלה עזרא ויסדה חזרה ונשתכחה עלה הלל הבבלי ויסדה. שמונים תלמידים היו לו גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל והקטן ר' יוחנן בן זכאי סוכה פ"ב (כ"ח א') וב"ב פי"נ (קל"ד א'). אונקלוס שתרגם התורה בימיו. וא"ל בן הי הי ובן בג בג. וזקני ב"ש וב"ה הלכו לבקר ר' יוחנן החורנית. והלכו לר' יוחנן בן בתירא (ע"ש). קבורתו בכפר מירון (עיין רשב"י) :