שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים רכא

כוי"א עיש"ב והרב השואל בשו"ת עבודת הגרשוני סי' קי"ד הבין ממ"ש מרן בח"מ סי' רמ"א ס"ד י"א וכו' ויש חולקים שדעתו כסברא קמייתא והרב המחבר השיגו דאין זו סברא סתמית ונקטינן כהיש חולקים עי"ש ונעלם זה מהרב שם אריה א"ח סוף סי' ט' שגם הוא כתב אההיא דסי' רמ"א כדעת הרב השואל הנ"ל וכמו שכתבתי על דבריו בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ה' אות כ"ט. אחר שנים רבות שכתבתי כל הנז"ל השגתי ספר אזן אהרן לרבין חסידא הרב המחבר ספר כפי אהרן וראיתי במערכת היו"ד אות ט"ו שהזכיר מחלוקת רבני האחרונים בזה וכתב בשם הרב זכות אבות בדף י"ז ע"ב בשם הרב מוהריב"ע דהלכה כי"א בתרא חוץ מעד המסייע שנהגו לפסוק כי"א קמא ושמרן חיד"א בסי' רע"ג (הנ"ל) כתב דהלכה כי"א בתרא ושכ"כ הרב מצות כהונה בסו"ס שלחנו של אברהם סי' י"ג ושכ"כ הרב ברית אבות דף קכ"ג ע"ב בשם הרב תקפו ש"י (זולת כשיש טעמים לפסוק כי"א קמא) ושכן הכריע הרב צדק ומשפט ושהביא שם בדף ב' ע"ב בשם מרן מוהריט"א בספר שמחת יו"ט דף ס"ב ע"א דסוגיין דעלמא דהלכה כי"א בתרא וסיים הרב המחבר אזן אהרן שאין לזוז מדבריהם להלכה ולמעשה עלי לבי דוי כי אין נמצאים אצלי ספרי דבי רב די רשים זכות אבות וכו' להשתעשע בדב"ק ובספר נוה שלום (החדש לידידי הרה"ג מוהר"א חזן יצ"ו) בדף ו' אות י"א הן לו הובא דברי מי שגדול הרב מוהר"ם פארדו (בתשובה כתיבת יד) בדין מי שעלה לקרות בתורה ואחר שברך והתחיל לקרות נודע לו שאין זו פרשת חובת היום וגלל הס"ת לקרות כראוי אם צריך לחזור ולברך כתב גם כן בשם האחרונים שדעת מרן לפסוק כויש אומרים בתרא

טז) כשכותב מרן בש"ע שתי סברות בלשון יש אומרים ויש אומרים כתב הרב חשק שלמה בכלליו אות ס"ח דהרב גו"ר ס"ל דלא הכריע מרן בזה וכן כתב בשמו הרב יד מלאכי בכללי הש"ע אות י"ג ובשם הרבנים הרמ"ע וב"ח ועבודת הגרשוני עי"ש ורבני האחרונים אשר היו תמהים על מרן בא"ח סוס"י ק"מ שהביא שתי הסברות ובסי' ר"ו פסק לברך (עיין בברכי יוסף שם) משמע דסברי הכי דלא הוי הכרע ורבינו הרמ"א בא"ח סי' צו"ר ס"ב שכתב וסברא אחרונה עיקר (עיין בברכי יוסף שם שכן הגירסא בדברי הרמ"א) נראה שהבין דמרן לא הכריע אהכי הוצרך לכתוב כן. שוב ראיתי שכתב הרב חינוך בית יהודה סי' ט' שכן הוא דרך רמ"א לכתוב איזה הדין הוא עיקר אף כשהוא מסכים למה שכתב מרן עי"ש. ולפי מה שהבין הרב"ח בסי' שכ"ח שמה שכתב מרן בש"ע סי"ז ודברי סברא השלישית נראים כונתו על הוי"א השלישי עי"ש משמע דס"ל דלא הוי הכרע לכן הוצרך מרן לכתוב כאן ועיין בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת אישות סי' ג' אות ב' מה שכתבתי על דברי הרב שבות יעקב בח"א סימן צ"ה בשם הרב אמונת שמואל ובחידושי מוהרש"א שעל הפרי מגדים בקדמה ליו"ד בכללים להוראת איסור והיתר כתב בשם הרבנים מנחם עזריה ועבודת הגרשוני דלא הכריע (וכמו שכתב ביד מלאכי הנ"ל בשמם) וחידוש הוא שלא הזכיר שיש הרבה חולקים כמו שרשמתי באות הקודמת ודעת הרב פרי מגדים בכללים להוראת איסור והיתר הנ"ל נוטה דלא הכריע שכתב וז"ל באות ב' ומיהו כשכותב יש אומרים ויש אומרים במחבר או בהרב ולא הכריע בדבר תורה לחומרא ובדרבנן להקל ועיין שפתי כהן רמ"ב ושם באות ד' כתב כבר כתבנו ביש אומרים ויש אומרים ולא הכריע דבדבר תורה לחומרא ובדרבנן להקל עם כל זה צריך לעיין אם החולקים הם רבים ומ"מ באלי' זוטא סי' תרי"ב אות א' ובאליהו רבה סי' ק' אות ה' בשם הפרישה א"ח ר"ו די"א וי"א דעתו כדעה אחרונה ועיין טורי זהב בסי' ק"מ אות ד' דבבית יוסף הכריע כדעה אחרונה וכו' ובלבוש א"ח סי' ק"מ מהפך יש אומרים שצריך וי"א שאינו צריך ועדיין צ"ע עכ"ל הרי לך שדעתי נוטה דמסתמא אין הכרע

יז) כשכותב מרן בש"ע שתי הסברות בלשון י"א ויש אומרים ומס ים אחר סברא שניה ונכון לחוש לסברא האחרונה אזי דעת מרן לפסוק מעיקר הדין כסברא הראשונה כ"כ הרב פתח הדביר בח"ג דף צו"ר ע"ג (לפי הנראה אזיל בשיטת הרב חק"ל שהזכרתי באות י"ג)

יח) יש אומרים וכן יש אוסרין יש חולקין נחלקו הפוסקים אי מוכח מלשון זה דרבים סברי הכי או דאף על סברא יחידאה שייך לשון זה עיין להרב כנסת הגדולה בכללי הקי"ל אות ב"ן רמזו הרב חשק שלמה בסי' כ"ה הגב"י אות ז"ן ועי"ש אות ט"ן ובכלליו אות פ"ה וע"ע כנה"ג ח"מ סי' ע"א הגהט"ו אות ה' והרב שלחן גבוה בכלליו אות ל"ח נראה דתפס עיקר דעת הסוברים דאף על סברת יחיד שייך לשון י"א (מדלא חש להביא סברת הרב מוהראד"ב שהזכיר בכנה"ג) ולפי"ז י"ל אמ"ש איהו גופיה בשלחן גבוה סי' תמ"ז ס"ק ל"ד הא דידיה הא דרביה הרב ב"ד ז"ל עי"ש דלדברי שניהם משמע דלא יוצדק לשון זה על פחות משנים וי"ל בתשובת הרב ב"ד שציין הרב המגיה בספר משק ביתי בכללי הפוסקים אות ה"ן ואמצ"א ועיין להרבנים מקנה אברהם ח"א דף ס"ב סוף ע"ב וחינא וחסדא נר"ו בח"א דף קפ"ט ע"א

והנה מרן הב"י ביו"ד סי' ס"ט (בד"ה ומ"ש ויש אוסרין) כתב וז"ל דאי אסיפא ויש אוסר מיבעי ליה דלא אשכחן מאן דאוסר אלא ריב"א ע"כ ומזה הוכיח הרב יד דוד שם אות כ"ח דלא יתכן לומר כן על סברת יחיד עי"ש שכתב דמוכח להדיא כן. (עתה ראיתי בכללי הפוסקים להשכנה"ג שנדפסו בסוף המגנים דפוס זיטאמיר שכתב כן באות כ"ח עי"ש) ולענ"ד נראה דכיון דמצינו למרן ז"ל בכמה דוכתי דהוא ז"ל כותב לשון רבים על סברת יחיד לא נוכל לייחס אליו מידי דאיהו לא סבר הכי ובהכרח לומר דמשום הכי כתב מרן בב"י שם וקצת נראה לומר וכו' לפי שאינו הכרח גמור רק דכן הוא משמעות פשט הלשון וארשום פה איזה מקומות שראיתי בדברי מרן שכותב בלשון רבים על סברת יחיד והגם שבקצתם ראיתי שיש לדחות כאשר אבאר בס"ד מכל מקום יש ויש אשר אין לי מה להשיב כי אם להכריח מהם שכן דרך מרן לכתוב לשון רבים על סברת יחיד. וארשום כל המקומות שאראה בזה איה"ש ומה שיש לדחות ואלו הן. א) בא"ח סי' ח"ן ס"ז הביא סברת הר"ח שהביא הכל בו בלשון י"א ולא הוזכר שם עוד מי שסובר כן ויש לדחות דמשום דהכל בו הביא דבריו באחרונה משמע דהכי ס"ל והם שנים לא כן בההיא דיו"ד סי' ס"ט אף דהסמ"ג הביא סברת האוסרים בסוף מ"מ כבר גלה דעתו בהיפך. אי נמי אפ"ל דאח"כ ראה מרן סברת הסמ"ק והרוקח שהביא דבריהם בב"י סי' ח"ק ותרע"ב עיין להרב בתי כנסיות וכדרך שכתב הרב"ד הובא בשלחן גבוה סי' תמ"ז הנ"ל. ב) בסי' פ"ז ס"ב ויש מתירין הוא ראבי"ה (אלא שהרב המרדכי הביא דבריו בסוף משמע דס"ל כותיה). ג) בסי' ק"א ס"ד וי"א דאף יחיד וכו' היא סברת הרא"ש (י"ל דהריב"ה שהביא דבריו בשתיקה משמע שסובר כן והם שנים עיין שלחן גבוה סי' תמ"ז הנ"ל). ד) בסי' רט"ז סי"ד וי"א היא סברת רבינו שמחה (אלא שהריב"ה והמרדכי הביאו דבריו באחרונה). ה) בסי' רנ"א היש מפרשים ראשון הוא הרמב"ם והשני הוא רש"י (אלא דמדהביאו הרב המרדכי והריב"ה דבריו משמע דסברי הכי והרא"ם שהביא שם מרן בב"י משמע דס"ל כרש"י ושייך לשון רבים). ו) בסי' נט"ר ס"ו ויש מתירין הוא ר' בנימין הובא בשה"ל (אלא שהביאו באחרונה ולכן סברת ר"י בר נתן כתבה בשם יש מי שאוסר וגם אפשר שאח"כ ראה מ"ש האגור ור' המרדכי שכתבו להתיר כמ"ש הרמ"א בדרכי משה שם). ז) בסי' רס"ג ס"ח פסק תשובה אשכנזית (והיא למוהרמ"מ או מוהר"י כמו שכתבתי במקום אחר) בשם י"א עי"ש (ושמא כיון שכתב שם שיש נוהגים כן לכן שייך לשון רבים). ח) בסי' רס"ו ס"ב וי"א היא סברת הרמב"ן (אלא משמע דהר"ן ס"ל כוותיה). ט) בסי' רס"ח ס"ו וי"א וכו' הם דברי שבה"ל בשם הר"ב וי"ל (כיון דהשבה"ל הביא דבריו מסתמא משמע דסבר כוותיה והוו תרי ואף למה שצידד מרן חיד"א במחזיק ברכה שם אות ה' דהשבה"ל מפי עצמו אמר ולא משם הר"ב עי"ש מ"מ כיון דלפרושי מילתיה דהר"ב אמרה חשיבי תרי). י) בסי' רצ"ט ס"ג וי"א הוא סברת הרב מוהריק"ו ז"ל (אלא דכיון דלדעתו גם הרי"ף וסמ"ג סברי הכי הוו רבים). יא) ובסי' ש"ב ס"ז וי"א היא סברת ר"פ (אלא שכיון