שדי חמד דברי חכמים שו"ת צג

כהאחרונים אין תופסין אותו. ואי ס"ל דגם להתב"ש מהני בדיקה הול"ל דאם בדקו החוט כשר גם להתב"ש ועיין בעצי לבונה סי' ל"ב שכתב וז"ל אחר זמ"ר מצאתי להתב"ש ודגמ"ר שעמדו ע"ד הש"ך וכו' ובשו"ת גור אריה יהודה סי' ק"א תמה עליהם ומסיק בגוררת רגליה א"צ בדיקה אלא להחוט דוקא ולפמ"ש א"ש בפשיטות דהחשש של פסיקת החוט גורם לזה שגוררת רגליה ומוכח דזה לא הוי הילוך ופה וממילא דצריך בדיקה לכל האברים עכ"ל העצל"ב וס' גא"י אמ"א וממ"ש בשמו הג' הנ"ל משמע דהגא"י הבין מדברי התב"ש דצריך בדיקה לכל האברים אלא דתמה ע"ז ומסיק דא"צ אלא בדיקת החוט והגאון עצי לבונה לפי שיטתו ס"ל דכל דאיכא למיחש לפסיקת החוט ממילא יש לחוש ולהצריך בדיקה לכל האברים וא"כ אפשר דזהו כונת התב"ש. (אף שאינו כן פשט לשונו) דצריך בדיקה להחוט וממילא צריך בדיקה לכל האברים ואין אנו בקיאים בבדיקה. ואף דמשמע דהע"ל לא אמר כן אלא בנפולה מגובה יו"ד טפחים מ"מ רבני האחרונים ס"ל כן גם בפחות מי"ט ועיין בעיקרי הד"ט סי' א' אות כ"ז שכתב בשם החקרי לב סי' פ"ב וז"ל בדין נפולה שהלכה אך גוררת רגליה דבעי בדיקה כל החלל ולא סגי בבדיקת החוט לבד ועיין לקמן סי' ב' אות ז' ע"כ ושם בסי' ב' הביא דברי התב"ש והנו"ב הנ"ל כיעי"ש וקצת נראה דגם החקרי לב מיירי בנפולה בפחות מי"ט מדמציין על דבריו למ"ש בסי' ב' שהביא שם סברת הנו"ב עפ"י דברי התב"ש. ולא אכחד דממ"ש התב"ש ולכן נ"ל פשוט דבין בהא ובין וכו' יש לבדוק בחוט השדרה ואי לא בדק ספק טרפה ע"כ מוכח דס"ל דמהני בדיקה וגם היה נ"ל דע"כ לא אמר התב"ש לחוש אף לפחות מי"ט אלא דוקא היכא דאיכא ריעותא דגוררת רגליה דזה גרע מלא הלכה כלל דבלא הלכה כלל יש לתלות שמחמת כאב הוא דלא הלכה ולכן בפחות מי"ט אין לחוש כלל אבל היכא דאיכא ריעותא דגוררת רגליה אזי בנפלה פחות מי"ט נמי חיישינן וכדהוה ס"ל להגאון נו"ב בדגמ"ר טרם שראה דברי התב"ש אך כיון שהגאון נ"ב מבין מדברי התב"ש דכל שלא הלכה יש לחוש וכו' אף בלא גרירת הרגלים ונמשכו אחרי רבני האחרונים הנ"ל בטלתי דעתי ועיין ביש"ש פרק אלו טרפות סי' ס"ה שכתב הרשב"א בחידושיו בשם הרמב"ן גבי עקרה לילך דלא מפיק מידי פסיקת ח"ה עד שתלך כדרכה דלא מבעיא כי לא ראינו שהלכה כלל שיש לחוש שמא נפסק ח"ה אלא אפילו הלכה והיא צולעת על ירכה חיישינן לה וכדאשכחן באימרתה דבי רב חביבא שהיתה גוררת רגליה וכו' ע"כ משמע דהיכא דלא הלכה כלל גרע מגוררת רגליה ודו"ק שו"ר דמדברי התב"ש עצמו מוכח דס"ל דגריעותא דאינה יכולה לילך שוה לגרירת הרגלים מדהוקשה לו מדברי האו"ה שכתב שהורה ר"י שאין חשש לריסוק אברים ונדחק ליישב ובדברי האו"ה לא הוזכר מגרירת רגלים אלא שלא היתה יכולה לילך כיעי"ש ש"מ דכי הדדי נינהו

ועל השומן של בהמה זו שיש בעין מקום יש בראש לסמוך ע"ד רבנן קדישי דלא משמע להו כהתב"ש אלא כללא הוא דאין חבט בפחות מי"ט וכל שאין במקום נפילתה י"ט עם הצירוף אין לחוש בין עמדה ובין לא עמדה כמ"ש הנו"ב שם שדעת רש"ל בפרק הפרה סי' כ"ה שהביא הט"ז רסי' נ"ח וכן דעת הש"ך בסי' ל"ב ס"ק י"ב והפר"ח שם שנפולה בפחות מי"ט א"צ שום בדיקה אפילו לא עמדה וסיים דהסומך על דברי האחרונים אין לתפוס עליו בכך והעתיק דבריו אלו מרן חיד"א במחב"ר סי' נ"ח אות ב' והרב מסגרת השלחן והרב כרם שלמה שם ואף שכתב המה"ש דכיון דאיכא ריעותא נכון להחמיר (עי"ש שדבריו אינם מדוקדקים כ"כ) מ"מ לפי המובן ממכתב השואל שיצמח מזה ריב ומדון. וגם שמסתמא יש הפ"מ אם נטריף השומן ע"כ כתבתי לו דהשומן הזה כשר בדיעבד כי האי והמחמיר תבא עב"ט

סימן קכט (מקונטרס אסיפת דינים מערכת טבילת נדה אות ו')

קכט זה לי שנת עשרים וארבעה בתוך עמי אנכי יושב בעיר הזאת קרסוב בזאר לשרת בקדש להורות להם את הדרך ילכו בה לשמור ולעשות את כל דברי התורה ואחרי כי נוכחתי לדעת כי אינם בני תורה וזמן זמנם זמניהם לא היה להם מרביץ תורה כראוי להם כי הרבנים שקדמוני שפת בני העדה מוזר להם ולא יכלו לקרב דעתם עמהם ולדעת מעשיהם ותהלוכותיהם בדברים העומדים ברומו של עולם שבני אדם הללו מזלזלין בהם לא במרד ולא במעל ולבית יעקב חטאתם מחסרון ידיעה ידעתי כי למחיה שלחני אלקים להרים דגל תורתינו הקדושה לשמור גדריה וסייגיה בעזרתו יתברך ומכלל הדברים אשר הוצרכו לתקנתם בעה"י אחת היא בענין טבילת נדה אשר רבות בנות התירו לעצמן. לטבול ביום שביעי בעוד היום גדול ככתוב בספר אור לי דף קל"ג אשר הצעתי אז שאלה ותשובה ע"ז ושאלתי אז לרבנן תקיפי דארעא דישראל ג' המה מטיבי והובא שם דברי תשובותיהם בענין זה ככתוב שם באריכות ובשנת התרל"ד שדר לן רבין חסידא הרב הגדול מוהר"ר אהרן עזריאל ז"ל מתנתא דתורה ספרו הבהיר כפי אהרן שם ראיתי בשו"ת חיו"ד סי' ט' ויו"ד הביאני המלך חדריו את השאלה ותורף דברי תשובתי. ותשובתו הרמתה באריכות ומן האמור בענין זה באור לי הנ"ל משם בארה כי הסכימו ראשי וטובי הקהל יצ"ו שתהיה מפתח בית המקוה בידי ואולי אין נמצא ביד אדונירם ספר אור לי לזאת אעתיק בשולי המכתב את אשר כתוב שם בזה

והנה לא נתקיימה עצתי להיות מפתח בית הטבילה בידי מפני כמה סיבות והדבר נמסר לשוכר הבהמ"ר והאשה המטבלת ופעמים מקיימים לעשות כדין ופעמים רבות עברו חק והפרו תקנתי אין די בא"ר כמה הרפתקאות עדו עלי. אמנם זה יותר משנה אחת אשר שוכר הבהמ"ר ואשתו היושבים שם הם יראי ה' והודעתי להם כי הקולר תלוי בצוארם אם יתנו לנשים הטובלות לטבול בעוד היום טרם צה"כ קיימו וקבלו לעשות כדת של תורה וכן מתנהגים והולכים אמנם רבה המהומה בבנות אנשי העיר כי בהמשך השנים הללו פרו ורבו יוסף ה' עליהם אלף פעמים ולא יכול המחוז אשר בו הבהמ"ר והמקוה לשאת אותם ונתפזרו בקצות העיר והרבה מאוד מהבע"ב יחיו קנו ובנו ושכרו בתים במקומות רחוקים ומהאמתלאות אשר הצעתי אז בציור השאלה רובן ככולם ישנם עתה ביתר שאת בפרט כי יראות לנפשותן לשוב לביתן בלילה ובפרט בימי חיסור הלבנה ויהי חשך אפלה ולפעמים גשמים בעתם וטיט ורפש צערא דגופא למשש חשך וכמה קטטות ומריבות היו עם אשת השוכר על זה תצלנה אזני השומע קללות נמרצות אשר תשמע מפיהן על לא חמס בכפה ואם ימצא בית מנוס לבטל קשר השכירות בתוך הזמן ויעש ברחים עזב אותו לגמרי כי לא יוכל לסבול דבת בת רבים ואמרה האשה אשת השוכר הנ"ל) כי נשים רבות מאיימות שאם לא יתנו להן לטבול מבע"י לא תבאנה עוד לטבול ויהא הקולר תלוי על צואר ראשי העדה ובאמת יש ביניהן אשר קרוב לודאי עבדי כהגזמתן כפי אשר הוגד לי מפי מגיד אמת ואחד מידידי הלא הוא אמר לי כי שמע מאיזה בע"ב שמקבלים שתטבולנה נשותיהן ביום השמיני כי לא יחושו על ביטול עונה אחת רק לטבול בלילה זו היא שקשה להן עד מאד ויש אומרים כי בעיירות אחרות אף כי מקדם קדמתה היו טובלות בלילה מקרוב התירו הפרושים לטבול ביום מטעם זה שקשה להן לשוב לבתיהן בלילה ובאמת אף אם נניח שראוי אונס זה להתיר להן לטבול ביום שמיני מ"מ כיון שאין אונס זה לכל בנות העיר קשה להתיר אף למי ששייך אצלה האונס כ"ש שהדבר ברור שאחר שהותר מקצתו יותר כולו וגם הנשים אשר אין להן שום אונם תטבולנה בחזקה ובקטטה ביום אחרי שתמצאנה במקוה פתח פתוח לא יאבו לשמוע שלזו הותר מפני האונס ויותר מזה כי באמת עם כי תורתינו הקדושה האמינה אותן וספרה לה לעצמה מ"מ חשודות מאד בעיני שתטבולנה ביום השביעי מבע"י ותאמרנה כי שמיני הוא להן כי דבר זה הוא כהיתר גמור בעיניהן וחושבות כי כל אשר אנכי מעמיס עליהן הוא רק חומרא יתירה ודרך חסידות ולא ידעו כי כך שורת הדין מחייבת עלי לבי דוי כי אם נתיר להן ביום שמיני יתירו לעצמן גם ביום שביעי והנסיון הוכיח אשר כמה פעמים דרשתי ברבים בחומר האיסור שמצד הדין וכל עוד שתמצאו פתח פתוח טובלות כדרכן ולא ישמעו לקול מלחשים: