שדי חמד דברי חכמים שו"ת צ

ובמקום ההוא יתכן לפרש כדמשמע ליה להרב תה"ד, והרבנים מרן הב"י והרמ"א בד"מ ורש"ל ביש"ש פא"ט סי' ק"ט שלא ערערו ע"ד הרב תה"ד איני יודע אם ראו דברי הא"ז בגופן שלהן וסברו וקבילו דהכי משמע מדברי הא"ז או שלא ראו דברי הא"ז וע"ז לא ערערו עליו וצ"ע. ודברי הרב הדרישה בסוסי' נ"ט וז"ל ובתה"ד סי' קס"א כתב בשם א"ז דאסור ע"כ אינם מדוקדקים דהא התה"ד לא כתב בשמו דאסור אלא דמשמע כן דפוסק כר"י

נחזור לענינינו הנה כבר כתבתי דהצדדים של הרב השואל נ"י בדין זה בכחא דהיתרא נרפים הם וכמעט לא ניתנו ליכתב אמור מעתה ניחזי אנן היכי לידיינוהו דייני להאי דינא. ונראה דיש לצדד להקל דהנה מלבד דכל הפוסקים ס"ל דאין הלכה כר"י וכתב מרן הב"י דהאוסרים יחידאי נינהו והגאון מוהרש"ל ביש"ש פ"ג סי' ק"ט האריך לתמוה ע"ד הכל בו שהביא מרן הב"י וכתב דהרשב"א והר"ן כתב דאין ל' כר"י (אע"ג דהר"ן לא כתב בפירוש דאין הל' כר"י מ"מ מד"כ בשם איכא מ"ד דת"ק פליג ע"ז מדלא תני לה בא"ט בעוף מוכח דמסתמא דעתו כת"ק. ואף די"ל דליהוי הא כסתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם. כבר כתב הרשב"א בתשובה סי' קי"ד דלהכי אמרו אין הל' כס' ולא אמרו הל' כמחלוקת לומר דאינו מוכרח לפסוק כסברת המחלוקת אלא אזלינן בתר דמסתבר וה"ה דאזלינן בתר כללין יחיד ורבים וכו' ועיין להגאון מוהרש"א ע"ד התוס' יבמות מ"ב ד"ה סתם. ומה גם די"ל דלא חשיב סתם כיון דלא פורש בהדיא ואהכי הדרינן לכללין יחיד ורבים וכו' כ"ז נדחקתי בכונת הגאון לפי שלא ראיתי להר"ן שכתב דאין הלכה כר"י כמ"ש הרואה) וגם מגדולי האחרונים לא חשו לזה עיין בתשובת הרדב"ז החדשות סס"י קמ"ה משמע לי וכו' או שאתה פוסק וכו' וזו טעות גדולה דלא קי"ל כר"י וכו' (אם היו למראה עיניו דברי הא"ז הנ"ל ובכל זאת כ"כ מיסתייעא מילתין דאין להוכיח מדברי הא"ז דפוסק כר"י כדכתיב לעיל ע"ד הרב תה"ד) והתרעם עליו וכתב ולא רע עלי שאתה אומר על טהור טמא אלא שמא תאמר על טמא טהור. (כוונתו למ"ש הירושלמי והובא בסוף הנהגות או"ה להגאון ש"ך ועיין תוס' סנהדרין דף פ"ז ע"א ויש בזה אריכות דברים לא עת האסף פה כי אינו מענייננו) והרב מוהר"ש בן חאסון בחרוזי שחיטה וטרפיות אשר נדפסו בס' טוב לישראל כ' שם בדף מ"ט סמ"ו וז"ל ועוף המרוט אל תחוש לו ואל תחמיר חומרא יתירה. והרב טוב לישראל בביאורו שם כתב דכן פסקו כל רבני האחרונים וציין ספר כנה"ג בהגב"י אות כ"ח ושלחן גבוה ואמצ"א לראות ד"ק ואהומנותיה סמיכנא שכ' שכ"פ כל רבני האחרונים וכונת הרב מוהר"ש שכתב ואל תחמיר חומרא יתירה הוא לאפוקי ממ"ש הרמ"א וטוב להחמיר וכו' כמובן. ולהרמב"ם בפיה"מ והביאו הרדב"ז שם והרבנים פרי תואר ומשבצות ומסגרת השלחן שם לא אסר ר"י אלא בניטל עור הזפק עם הנוצה ואף בזה אין הלכה כר"י ונדון שלפנינו אינו ענין לו

הנה מלבד כ"ז אפ"ל דנהי דלר' יהודה בין ניטל ע"י חולי בין ניטל ע"י אדם אסור וכמ"ש בתה"ד מיהו היינו דוקא בניטל ע"י אדם בדרך השחתה וקילקול דומיא דניטל ע"י נשיכת עופות אחרים שכתב בתה"ד שם אבל מה שעושים האומנים הבקיאים באומנותם דרך עסק מלאכה ומסתמא ודאי אין כונתם לקלקל העוף כלל ואם באמת אנו רואים שאחר שמרטום פעם ושתים הם בריאים וחיים יותר מיב"ח מהיכא תיתי לאחזוקי בהו ריעותא משום חשש חולי וסברא זאת היא מוצאת בספרי הפוסקים לענין כמה דברים. א) לענין תרנגולים מסורסים עיין בפ"מ בש"ד סי' מ"ו סק"י כתב הכנה"ג וכו' ואני אומר וכו' ומ"מ העולם אין נזהרים דמאחר שהוא אומן בקי וכו' עי"ש ומה שנראה מדבריו דסברא זו מר ניהו היולדה והמחזיקה כבר כתב ע"ד מרן חיד"א בספר מחזיק ברכה שם אות ט"ז דהרב פ"מ קיצר בדבר שהרי מפורש יוצא בדברי הרב כנה"ג דבסו"ד כ' להתיר מטעם זה דכל המתעסק בזה הוא אומן ובקי וכ' שכן ראה בדמשק אליעזר שהתיר בשופי מטעם זה. ובאות ל"ד כתב דפשטה ההוראה בכרכים ועיירות גדולות בטורקיאה ואיטלייא להתיר תרנגולים המסורסים דמסתמא המתעסק בהם הוא בקי ואם מי שאינו אומן סרס תרנגולים יש לחוש עד שיתקיים יב"ח ע"כ והרב עה"ד סי' ה' אות ט"ו כ"כ בשם שו"ת בעי חיי יו"ד סימן ס"ח דהתיר תרנגולים המסורסים משום דהמתעסק בקי ועיין להרבנים זכור לאברהם ח"א דף ר"ה אות י"ח ואות כ"א ומסגרת השלחן סי' מ"ו אות י"ח אות כ"א וכרם שלמה חאאס שם. ב) לענין בהמה שאכלה יותר מדאי עד שנעשית נפוחה ונופלת ורפואתה היא לתחוב לה כלי מתכות העשוי לכך בצד נגד הכרס עיין בשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' ח' בשם שו"ת חסד לאברהם ושו"ת טוב טעם ודעת דהתירו עפ"י חזקה דאומן בקי ולא מרע אומנותו לקלקל עי"ש ובשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' פ"ב לא נחית לזה ולא ידעתי למה שו"ר דבח"ג סי' פ"א נמשך אחר סברא זו להתיר אחר יב"ח עי"ש. ג) מה שמקיזין הבהמות בצווארם לרפואה ע"י אומן בקי עיין שו"ת חתם סופר סי' כ"א ומים חיים לה"ג מוהרח"ך ראפפורט סי' ג' ד' ה' ושם ביאר דגם אומן גוי מהני בזה. ושו"ת ברית אברהם שציין הרב פ"ת בסי' כ"ג ס"ק י"ז אמצ"א לראות טעמו ונימוקו עכ"פ הרבנים הנ"ל נמשכו אחר סברא זו וכן בשו"ת צ"ץ לה"ג מוהר"ם מליבוויץ סימן כ"ו ונתלו באילן גדול הוראת היתר תרנגולים המסורסים וכתב בצ"ץ דיש להביא ראיה מהחוש שהרי תרנגולים המסורסים ובהמות שמקיזים אותם הם חיים ובריאים

אמור מעתה לפי כל הרשום נראה דה"ה לנדון שלפנינו דשפיר יש לנו לסמוך בזה על בקיאות האומנים העושים זאת וכ"ש הוא בנדו"ד שהרי בנדונות הנ"ל יש חשש טרפות הפוסל מן הדין ובכל זאת שר"ו חכימייא רבנן קדישי הנ"ל כ"ש בנדו"ד דמן הדין הגמור הלכה פסוקה כרוב הפוסקים דאין הלכה כר"י וגם הרמ"א שהביא סברת האוסרים לא כ' להורות כן רק בדרך חומרא שכ"כ וטוב להחמיר וכו' א"כ פשיטא דמצינן למיסמך בזה להקל ולהתיר בשופי בלי שום חשש כלל. ואפילו בס' טריפה מהני לידה ושיהוי יב"ח (עיין בינת אדם שער או"ה סי' כ"ו ובהגהת כליל תפארת שבשו"ת תפארת יוסף הנ"ל ובשו"מ הנ"ל) כ"ש דמהני בנדו"ד ושפיר סמכינן אבריאותם וחיותם י"ב חדש

והנה בש"ס נ"ז ע"ב הובא מה שעשה ר"ש בן חלפתא להוציא מלבו של ר"י והניחה בתנור וטלה עליה וכו' וצריך להבין מה יענה ר"י לההוא עובדא דהא ודאי נאמן עלינו הדיין רשב"ח שכך היה מעשה ובכמה מקומות בש"ס בכיוצא לזה כשמביא איזה תנא איזה מעשה להחזיק סברתו הנה החולק עליו אף הוא ישיב אמריו אך בחלקות ישית בין ההוא עובדא למאי דהוו בה (עיון חולין דף נ"ז ע"ב הנ"ל בסמוך לו מלפניו ומלאחריו בעובדא דתרנגולת שנשמט ירך שלה ועשו לה שפופרת של קנה ובעובדא דאחד שנפחת גולגלתו ועשו לו חידוק וכו' ובנדה דף ל' ע"ב. ועירובין דף מ"ה ס"ו ע"א ושבת כ"ט ע"ב ועוד הרבה בש"ס כיוצא באלו כידוע) וא"כ לנו לדעת מה יענה ר"י לההיא עובדא דרשב"ח לכן נראה דבהכרח לומר דגם ר"י מודה דתרנגולת שניטל נוצתה וחזרה והגדילה הנוצה כשרה דנוצתה מוכחת עליה דזו לא נטרפה בהעדר נוצתה ובהא פליגי ר"י ורבנן דרבנן סברי כיון דחזינן דאיכא מנייהו דגדלי נוצה וכעובדא דרשב"ח א"כ מסתמא לא מחזקינן רעיתא בהנהו דאכתי לא גדלי נוצה. ור"י ס"ל להחמיר מספק כל כמה דליכא הוכחה דלא נטרפה אבל היכא דמוכחא מילתא דלא נטרפה כגון דהדר דל נוצה אפשר דגם הוא מודה דשרי ולא פסל אלא כשהעוף מרוט עדיין משום דמסתברא דבמידי דמיטרפא לא משתבחא וכי חזינן דנשבחה דהדר גדל הנוצה מוכח דלא נטרפה אלא דחיישינן בסתם כנז"ל

ואף דנראה לכאורה מפשטיות הש"ס ופירש"י דסברא זו דבמידי דמטרפא לא משבחא אינה אלא בכגון עובדא דרשב"ח דהשב"ח השביח תוספת מרובה על העיקר דגדלו כנפיים האחרונים מן הראשונים אבל אם היו בכמות הראשונים בלי תוספת אפשר דאין זה חשוב שבח ואף אם נטרפה תוכל לגדל בכמות הראשונים ובעובדא דרשב"ח דהוה קים ליה דגדלו כנפיים האחרונים מהראשונים הוא דאיכא למומר דלר"י בההיא תרנגולת מכשיר. וא"כ בסתם אווזות דנדו"ד דאין אתנו יודע גופא דעובדא אם גדלו מהראשונים או בכמותן ממש או אפשר בציר מהכי מהיכא תיתי לן להכשיר גם לר"י נראה דאי מהא לא איריא די"ל דכל שחזרו וגדלו כנפיים אף אם אינם יותר מהראשונים חשוב שבח ומוכח דלא נטרפה והש"ס קושטא דמילתא קאמר ולהגדיל התמיהה על ר"י ויש פנים לסברא זו מדברי