שדי חמד דברי חכמים שו"ת סח

הנ"ל. שנויה במחלוקת וכיון דבקבלת עדות שלא בפני בע"ד אפילו בדיני ממונות יש הרבה פוסקים סוברים שהוא איסור תורה ובדיני נפשות לכ"ע הוא מדאוריתא כמו שמתבאר ממה שרשמתי למעלה במערכה זו אות א'. ולדעת האוסרים לקבל עדות לפסול אדם שלא בפניו דמי דין זה לדיני נפשות נראה ודאי דחשיב כספק איסור תורה ואזלינן לחומרא

אחר שכתבתי כל הנז"ל עיינתי בתשו' בית אפרים סי' ל"ד שרמז הרב מים חיים (והיא בתשו' שבסו"ס בי"א לטרפות). וראיתי שאחר שכתב איך יעלה על הדעת לעשות מעשה רב עפ"י הגב"ע הנ"ל להעביר שוחט הנ"ל מאומנותו וכמעט קרוב לד"ן סיים וז"ל והרי דעת רוב הפוסקים שאם קבלו העדות שלא בפניו אין דנין ע"פ. ומבואר בתשובת רש"ל סי' י"א שאף להסוברים דבדיעבד דנים ע"פ ה"ד לגבי ממון משום תקנת השוק ומשום הפקר ב"ד הכשירו בדיעבד ודימוהו קצת לאונס אבל גב"ע לפסול איש מחזקת כשרותו לפסול בכבודו וכבוד אבותיו פשיטא שאף בדיעבד אינו כשר והב"ד והעדים עברו משום לא תשא שמע שוא וקרינן ביה לא תשיא כדאיתא במס' שבועות והסמ"ג מביאו וכו' וכ"כ בסי' ל"ג וכו' עיש"ב שמבואר מדבריו להדיא שאין לדון ע"פ גב"ע בזה שהוגבה שלא בפניו לדעת כל הפוסקים ושוב הביא דברי הריב"ש בסי' רס"ו שכתב בשם הרמב"ן דיכולים לפסול את העדים שלא בפניהם כיון שאין מתחייבים שום עונש לא בגוף ולא בממון וכו'. ואשר כמה גדולים הבינו מדבריו דכונת הרמב"ן והריב"ש היא דיכולים לקבל עדות שלא בפניהם לפוסלם שלא יהיו ראוים עוד לשום עדות שבעולם והתפלא עליהם איך יעלה על הדעת דלפוסלם לכל עדות לא חשיב עונש גוף ולא עונש ממון ואדרבא תרתי איתנהו וכמו שמתבאר מדברי רש"ל דקרוב להיות כד"ן ועל מ"ש הרב ש"ך בסס"י ל"ח דגם הריב"ש לא אמר דיכולים לפוסלם שלא בפניהם אלא לעדות אבל לא לשבועה דחשיב עונש הגוף תמה דאמאי לא נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכיון שאין יכולים לפוסלם לשבועה אין יכולים לפוסלם לעדות (עיין מה שכתבתי בזה במערכת העין אות מ"ט בד"ה ובעיקר) ותו אטו לעדות לא חשיב דררא דממונא והרי אם ירצה להחזיק באומנות זו אם נעשה חשוד עליו לא יהא נאמן וכן היה יכול ליטול שכר לילך לראות העדות ולהעיד וכאלה הרבה. ואחר שדקדק דקדוקים רבים ועצומים בדברי הרמב"ן והריב"ש בזה שנה ופירש כונת דב"ק ותורף דבריו הוא דלא אמרו שיכולים לפוסלם שלא בפניהם אלא לאותו עדות אבל לא שיהיה בכח עדותם לפסול אותם שלא יהיו ראוים להעיד עוד מכאן ולהבא דזה לא יתכן אלא א"כ יעידו בפניהם אלו תוד"ק והאריך להסביר הדברים בטוב טעם ודעת וחתם בחותמו אמת כי מקום הניחו לו להתגדר בו עיי"ש דבריו הנחמדים. אח"ז ראיתי תשו' אחת להרב רמ"ץ בחיו"ד סי' י"ב שהביא מה שהיו מערערים על הרב מוהרש"ק שקבל עדות לפסול הקצב שלא בפניו וכן לא יעשה דהא לפסול אדם צריך לקבל עדות בפניו וכו' ויצא לישע הוראת הרב מוהרש"ק שנעלם מהם סברת הריב"ש הנ"ל ושוב כתב דיש לדחות דהכא איכא חובה להקצב וצריך בפניו וכתב דטעם הרב מוהרש"ק היה לפי שמחמת הקטטות והמריבות לא היה אפשר לגבות עדות בפניו ובכה"ג אף בממון הקל מקבלים כ"ש משום אפרושי מאיסורא ואף דמתשו' הרא"ם ח"ב סי' כ"ד נראה דאף בכה"ג אין מקבלים י"ל דהתם היה אפשר לקבל בפניו וכו' ועוד כתב דנ"ל דכל שכונת הב"ד הוא לדרוש אם יש לסמוך על האיש הזה באיסורין אף שממילא נמשך לו נזק מפני זה לא משגחינן בהנזק הנמשך וכו' והאריך בסברא זו ולא יכולתי לעיין היטב בדב"ק דתלי תילי של הלכות על כל קוץ וקוץ ולפום ריהטא נראה דאית לן למינקט כדעת כל רבנן קדישי הנז"ל ואין לקבל עדות על שו"ב וכיוצא לפוסלו או להענישו אלא בפניו אף שאין כונת הב"ד אלא לדרוש אם יש לסמוך עליה וממילא הוא דמיתזק מ"מ אין לקבל אלא בפניו וכבר כתבתי (בד"ה וכן) שגם הרב רמ"ץ כ"כ בסי' ד' אות ז' ואף אם לא היה כן דעתו יחיד הוא בסברתו והלכה כרבים

סימן

(מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות כ"ב)

פ שכחה אי הוי אונס או פשיעה הרב יד שלמה בדרוש א' לשבת כלה כ' בשם מרן החבי"ב בכנסת הגדולה ח"מ סי' רצ"א דלהרב מוהרשד"ם חשיב פשיעה ולהרב מוהרש"ך הוי ונס והוא ז"ל הכריח מש"ס ב"ק כ"ו ע"ב היתה אבן מונחת על כתפו ושכחה וכו' דהוי שוגג וכו' עי"ש. וזה זמן רב כתבתי עה"ג דנעלם ממנו דברי הרב מוהרי"ך בשער אפרים סי' כ"ח שדחה ראיה זו והכריח מסוגיות אחרות בהיפך וגם נעל"מ שו"ת הרב מוהר"מ מינץ סו"ס כ"ח ע"כ. ועתה הני ספרי לא שכיחי גבאי ועיין מקנה אברהם סי' שי"א בשם מוהרש"ך דהוי אונס ולא זכר שהוא מחלוקת עיין למרן חיד"א בברכי יוסף סי' ח"ק אות ו' וסי' שי"ח אות א' ומה שהשיג הרב שנות ימין ח"א ד' מ"ד על הרב שבות יעקב ח"ב סי' קמ"א לא ראה שכבר השיגו בזה בברכ"י שם ודברי הרבנים שבות יעקב וברכ"י הנ"ל נעלמו מהרב אהל יעקב במערכת הנו"ן אות ד' וס' כנסת הגדולה ח"מ ח"ב א"מ אצלי לראות ד"ק כי הרב יד שלמה כתב בשמו דהביא המחלוקת והרב סמיכה לחיים ד' קכ"ו ע"ב כ' בשמו דהביא שו"ת הרב מקור ברוך בלי שום חולק עי"ש. ומה שהק' שם בסל"ח דברי הרב כנסת הגדו' אהדדי ממ"ש בהג"ה ט"ו למ"ש בהגב"י עי"ש לא ראה דמרן מוהרד"ף בס' מכתם לדוד ד' ר"מ ע"ד יישב ד"ק בטוב טעם ועיין מה שציין בזה הרב מנחת זכרון נר"ו ובסה"ב דברי מנחם בסימן שי"ח הגב"י ולהרב מטה אהרן ד' רפ"ג ע"ג ובד' רפ"ו הביא דברי הרמב"ם פ"א מהל' שבועות דחשיב אונס ומסיק דלא נפיק מפלוגתא עי"ש ועיין להרב ישרי לב ד' פ"ז אות קס"ו ובזכרונות הג' חק"ל שבסו"ס הנ"ל בד' ק"ך ע"ג ופסקי תוס' פ' השולח סי' ק"ל חקרי לב יו"ד ח"א סי' ק"ך ה"ד הרב משנת רבי אליעזר ח"ב בדרשותיו ד' ל"ז (ד"ה וראיתי) ולהרב יד דוד (על יו"ד) סי' צ"ט הגהט"ו אות י"ג והרב פתח הדביר ח"א ד' ק' ע"א הביא דברי ראב"ן סי' כ"ט שכתב דאפי' למ"ד דאומר מותר קרוב למזיד משום דהו"ל לחקור קודם מעשה מ"מ ידע ושכח הו"ל שוגג גמור דמאי הוה ליה למיעבד ע"כ ואין לי פנאי לחזור ע"ד הרבנים הנז"ל לראות אם ראו ד"ק ועיין ערך השלחן א"ח סי' שי"ח וסי' של"ט. חתם סופר ח"מ סי' מ"ב ועיין מג"א סי' תקכ"ז סק"ו דשכחה מחמת עצלות לא הוי אונס וכ"כ בשו"ת יד יוסף בסוס"י קכ"ג וכ"כ בשו"ת עטרת חכמים א"ח סי' ה' סד"ה עוד קשה, ועיין בשואל ומשיב ח"א סי' פ"ד ושם בסי' צ"ה כתב דלדעת רוב הפוס' שכחה מיקרית אונס וכן נקיט שם בסי' צ"ג וכן נראה דנקיט בשו"ת מים חיים ראפפורט בא"ח סוס"י ה' וע"ע שו"מ מהדו' תניינא ח"ג סוס"י פ"ג וח"ד סי' פ' ובמהדו' ג' ח"א סי' ס"ג

וראיתי בקובץ יגדיל תורה הנד"מ בקונטריס א' סי' א' האריך אחד מרבני דורנו יצ"ו בענין זה והחליט דשכחה חשיבה פשיעה עי"ש ואין דבריו רצוים ומתוך מה שרשמתי מתבאר דודאי להחליט שהוא פשיעה לא יתכן ואדרבה דעת רובא דרובא דרבנן בתראי למנקט דהוא שוגג או אנוס. ויש להשיב על כל דבריו, וכבר ראיתי שם בסי' ג' בא רעהו וחקרו בדברים נכוחים כמו שיראה הרואה בדברי טובים השנים רבנים גדולים ועצומים יחיו

סימן

פא

(מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות נ"ו)

פא שבת לענין מקח וממכר בשבת אם אסור מן התורה הרב ארעא דרבנן במ"ב אות קדם כתב דדעת רש"י בביצה ד' ל"ז דהוא מן התורה ושהתוס' צדדו שהוא מדרבנן שמא יכתוב שטר מכירה והרב עפרא דארעא שם האריך לתמוה עליו דאיך יתכן לומר שהוא מן התורה דאף אי נפקא לן מקרא הא אינו אלא מדברי קבלה דחשיב כדרבנן ושכן מפורש בדברי הרמב"ם בפכ"ג