שדי חמד דברי חכמים שו"ת נה

בח"ג סי' קנ"א כתב שיש פנים לומר דאפילו היכא דליכא הנאת ממון הוי נוגע ושהביא ההיא דשלשה שישבו לקיים את השטר ושקו"ט בזה כיעי"ש ולפי הנראה גם הרב יפה ענף בד' ד"ן אות כ"ב לא ראה בגוף דברי הרב מוהרימ"ט ולכן הביא תמיהת שדה הארץ הנ"ל בשתיקה ולא יעיר כלל כיעי"ש ומה שציין לעיין בקהלת יעקב ד' קע"ה ע"א הספר שבידי הוא דפוס חדש ואי אפשר לכוין הדפים לכן נעלם ממני איה מקום כבוד דב"ק בזה וספר אדמת קדש (ח"ב ח"מ סי' כ"ה) שציין שם אמצ"א. וכן ס' חקרי לב (יו"ד סי' קצ"ה) שציין הרב ישרי לב ד' ע' אות מ"ו אין בידי לראות דב"ק שוב ראיתי מ"ש בקהלת יעקב בחלק לשון בני אדם אות תרס"ח וז"ל נוגע בעדות כ' הרב עמ"ש סי' ס"ו וסכ"ח דנוגע מיקרי דלא ליקרו ליה גזלנא או אלם או לוה רשע ולאו דוקא בהנאת ממון וכ"כ הריב"ל ח"ג סי' קכ"א הרימי"ו ח"מ סי' פ' האריך להוכיח דלא מיקרי נוגע בעדות אלא דוקא בהנאת ממון עכ"ל ועוד כתב איזה דינים בענין נוגע בעדות עי"ש גם בש"ך סי' ל"ז סק"י כתב דלא בעינן נגיעה של ממון דנגיעה של שום הנאה נמי פוסל עי"ש ורב גדול בדורנו יצ"ו לא ראה דברי הרבנים הנז"ל והבאתי דבריו לקמן באות ד"ן (הוא בקונטריס זה לקמן סי' ע"ה)

הנך רואה דאין הדבר פשוט דבהנאה דלית בה דררא דממונא חשיב נוגע בעדות דבמחלוקת הוא שנוי וא"כ אם כונת הרדב"ז היא לומר דמשום ניחותא בעלמא שתהיה בת גביר אשת אדוניו חשיב נוגע בעדות אין דבריו מוסכמים אך די"ל דכונתו דאית להו דררא דממונא כי ע"י שישא אשה זו יוסיף להם על שכרם וכיוצא ובכה"ג ודאי חשיב נוגע בעדות וגם ראיתי להרב אהל יעקב במערכה זו שכתב דנראה מדברי הפוס' דאפי' בלא הנאת ממון אלא משום דעביד איניש לאחזוקי בדבוריה חשיב נוגע וכתב שכן הוא דעת הרבנים מוהריב"ל בח"א כלל ד' סי' ל"ב וכלל ה' סימן ל"ט ומוהרשד"ם חיו"ד סי' קי"א ומוהר"ם גאלאנטי סי' ד"ע ותורת חסד סי' קכ"ו ובית דוד ח"מ סי' ד' וכבר הרב מוהרי"ט עצמו כתב שם דמדברי הרא"ש מוכח דאע"ג דלית ליה הנאת ממון חשיב נוגע וכ"כ בסי' ע"ט וכ"כ רבינו הטור בסט"ו שאם המערער טוען שראובן גזלה ממנו פשיטא דאינו מעיד דניחא ליה דלא ליקרי גזלנא וכן דעת הרבנים מוהרד"ך ומשפטי שמואל סי' כ"ח עכ"ל וצריך להתיישב בכל הבקיאות הנ"ל אולי יש לדחות מהם עפ"י מ"ש הרב מוהרימ"ט לחלק בין להעיד לכתחלה לאם כבר הוא עד ונפסל עדותו ועכ"פ לפי עדות הרב אהל יעקב הסכמת הפוסקים הנ"ל דגם עדות שאין בה הנאת ממון חשיב נוגע בעדות ומדברי הרב מוהרשד"ם בח"מ סי' מ"ה שהביא הרב נדיב לב שהבאתי בראש האות מתבאר כן שהרי פסל עדות השכיר מחשש דאפשר דמעיד כדי להסיר מעליו תרעומת מאדוניו והוא כמשמעות תירוץ שני שבתוס' בב"ב ד' מ"ג הנז"ל ואם כן היא סברת הרדב"ז לא נפלאת היא ולא רחוקה וראיתי להרב יד מלאכי בכללי הדינים אות ת"ס שהביא דברי הרב מוהרימ"ט בשתיקה ולפי הנראה לא ראה דרבים לוחמים בזה כנז"ל ומ"מ לענין מעשה ודאי אין בנו כח להקל עפ"י סברת הרדב"ז דמשרתי הבית חשיבי נוגעים בעדות לבטל הקידושין ע"י זה וכמו שכתבתי לקמן באות ד"ן (בד"ה ולפי מה שכתבתי עי"ש) רק לעשות סברתו סניף לכמה טעמים כמו שכתבו שני המאורות הובאו דבריו בספר נדיב לב הנז"ל בראש אות זו ומצאתי אחר איזה ימים בשו"ת השיב משה סי' ס"ה אות מ"ח שכתב בשם מוהרש"ל בתשו' סי' י"ג דעדות שהוגבה שלא כדין ששוב אין ראוים להעיד דהוו נוגעים בעדות דלא מיהדרי מדבורייהו דלא ליהוו כסהדי שקרי ונוגע לאו דוקא שיש לו חלק בממון אלא בכל צד ויפוי כח שנוגעים בעדות הם פסולים כמ"ש הרמב"ם וכו' והגאון המחבר חשף זרועו לדחות דברי הגאון רש"ל שאין ראיה מדברי הרמב"ם והאריך מאד (מאות הנ"ל והלאה) שרוב הפוסקים חולקים על סברת רש"ל וכמעט יחיד הוא בסברתו ולא חשיבי נוגעים בהנאה שאינה של ממון כי אם לאחזוקי מילתייהו ובאות ע"א כתב שגם הג' קצה"ח בסי' כ"ח סק"ז דחה דברי רש"ל וכו' ולפי שראיתי דבריו בעסקי בענין אחר לא יכולתי להתיישב בדב"ק לך נא ראה נפלאות מתורתו בכל אותו הסימן ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ב' ד' ד' ע"ב כתב' בשם רב אחד שפסל הגביית עדות בנדונו מטעם דידוע לכל בעת שהעידו עליו היו שונאיו ומבקשים רעתו הם נוגעים בעדותם ושהביא תשובת הרא"ם ח"ב סי' כ"ד ושכבר הורה כן הג' בתשו' לטרפיות סי' ל"ד והג' המחבר כתב ע"ז והאמנם שנלע"ד קשה לסמוך ע"ד הרא"ם כי אם שכן ג"כ דעת מוהרש"ל בתשו' סי' ל"ג דשונא גמור שמבקש להתנקם פסול לעדות שהנאת הנקימה נגיעה היא וכו' ועד"ז הם דברי הרא"ם הנ"ל אבל במרדכי פז"ב מבואר דאף קרוב הנרצח כשר להעיד על הרוצח הובא בסמ"ע וש"ך סס"י ל"ג וכ"כ מוהרי"ט ח"ב חח"מ סוף סי' פ' וכן בתשו' כני"ח סימן פ"ט האריך לדחות דעת מוהרש"ל הנ"ל וכן האריך בזה התומים סי' ל"ג וכן משמע מדברי מוהרש"ל ומוהרש"א בסנהדרין ד' ט' ע"ב וכו' עכ"ל ובשו"ת רמ"ץ חלק יורה דעה סי' ג' ראיתי שהאריך לפלפל בענין זה ולא פניתי לעיין בדב"ק עי"ש מאות ח' והלאה. וכון יש להתיישב במ"ש בשו"ת צ"ץ החדש בחאה"ע סי' מ"ח אות י"א (מד"ה והחשש השני והלאה) ע"ד הרבנים מוהריב"ל ומוהרימ"ט הנז"ל

ועיקר פיסול נוגע בעדות אם הוא מדאוריתא או אינו אלא מדרבנן הנה הרב חשק שלמה בסי' ל"ז אות ב' ציין לעיין בס' מוצל מאש שבספר אש דת סי' מ"ו ואינו מצוי אצלי לראות מאי דמסיק בזה וגם ספר תו"י ושערי חיים שיגורה שציין בזה בספר זכרנו לחיים ח"א ד' צ"ו ע"א אין מצוים אצלי שכתב שם דהרב תו"י בסי' ע"ב כתב דפיסול נוגע בעדות הוא מדרבנן ושהרב שערי חיים שער ה' סי' ז"ך הכריח היפך דבריו מדברי רשב"ם בבא בתרא ד' קמ"ג ד"ה נוהגים ואולי הוא טעות ספר וצ"ל רשב"ם ד' מ"ג ע"א ד"ה נוהגים עכ"ד והרואה יראה דאין ברשב"ם שם שום ד"ה נוגעין בעדותן ששם כתב רשב"ם דכיון דנוגעים בעדותן הרי לעצמן הם מעידים ואמאי מעידים זה לזה ומזה מוכיח הרב שערי חיים דפיסולו מדאוריתא דכיון דחשיב בעל דבר דלעצמו הוא מעיד א"כ ודאי שפסול מדאוריתא כן נראה בכונת הרב שערי חיים ומי שנמצא אצלו ישכיל בכונתו ועכ"פ אף אם לא נתכוון לזה הרב שערי חיים מ"מ נראין הדברים דמדברי הרשב"ם הללו מוכח דנוגע בעדות פסול מדאוריתא כין דחשיב ליה בעל דבר ושלמים וכן רבים קיימי בסברא זו דנוגע בעדות חשיב בעל דבר כמו שארשום להלן בס"ד וקצת משמע כן ממ"ש בפ' שבועת העדות ד' ל"א שלשה נושים מנה באחד וכפר בהם לא יהיה אחד תובע ושנים מעידים וכשיוציאו ממנו יחלוקו עי"ש

והנה הרב כנה"ג בח"מ סי' ל"ז אות ז' כתב דהרב מוהריב"ל בח"א ד' נ"ה חקר בטעם פיסול נוגע בעדות אם הוא משום דמצד הנאה שמגיע לו משקר או דילמא גזרת הכתוב הוא וציין לעיין בסמ"ע ולבוש עי"ש ולפי הנראה הרב מוהריב"ל ס"ל דהוא מדאוריתא דכי היכי דלהצד שהוא גזרת הכתוב הוא מן התורה הכי נמי להצד הראשון הוא מן התורה אלא שיש בו טעם דמשקר ולא ניחא לי לומר דהיא גופא מבעיא ליה אם הוא מדרבנן משום דחיישי שמא משקר או מדאוריתא מגזרת הכתוב אלא נראה דלשני הצדדים פיסול נוגע הוא מדאוריתא וגם מדברי הרבנים לבוש וסמ"ט שציין הכנה"ג מתבאר לע"ד דסברי דהוא מדאוריתא או משום דאדם קרוב אצל עצמו או משום חשדא דיעיד שקר וכו' ועי"ש להרב ש"ך בשם הרב מוהר"ם מלובלין שכתב מפורש שהוא משום שאדם קרוב אצל עצמו ופסול מן התורה ומה שהשיג הרב ש"ך דודאי אין הטעם אלא משום דחיישינן ליה דמשקר והביא שכ"כ הרמב"ן בשם הרב מוהר"י ן' מיגאש הנה דברי הרבינו ן' מיגאש הביאם רב"א באס"ז לב"ב על ד' מ"ה ע"א (בד"ה דאמר לא ניחא) וסיים ע"ז בשמו אי נמי יש להשיב דהא דלא מקבלינן לסהדותיה לאו משום דחשדינן ליה דמעיד עדות שקר אלא מאחר דמטי ליה הנאה מסהדותיה הויא ליה כמאן דאסהיד לנפשיה דלא מקבלינן מניה לא משום דחשדינן ליה דמשקר וכו' אלא משום דלא מיקרי עד כלל עכ"ל מוכח ודאי דס"ל דפסול מן התורה כיון שאינו עד כלל והג' נו"ב מ"ק אה"ע סי' ז"ך (בד"ה והנה בח"מ) הביא מחלוקת הרבנים לבוש סמ"ע ש"ך ושם (בד"ה אבל) כתב דנקיטינן