שדי חמד דברי חכמים שו"ת לב

שהביא בבדה"ב ומה ראה על ככה מאחר דבתוס' ב"ק דף יו"ד מפורש להיתר ומדברי הרשב"א בתשו' אין הכרח ולכל היותר אינו אלא כמסתפק ומה גם דבחידושיו לב"ק דף ט' ע"ב ד"ה הא דקאמר חומר בשור וכו' מבואר דנקיט כדעת התוס' ואף שכתב דבתוספות תירצו בענין אחר מ"מ גם מ"ש התוס' לחלק בין מת ישראל למת עכו"ם סבר וקביל והאריך לדחות דברי הרב בן הצ"ץ בהגהותו לסי' י"ג ודברי הרב שבות יעקב ח"א סי' פ"ט דנקיט דגם התוס' סברי מת עכו"ם דעלמא אסור בהנאה ובסוף דבריו הזכיר דברי הרב משל"מ בסוף הלכות אבל הנז"ל ומ"מ לא מלאו לבו לפסוק נגד פשט דברי תשו' הרשב"א ופסק מרן אתוד"ק גם הרב ערך השלחן בסי' ע"ט אות ב' אחר שהביא דעות הסוברים דמת עכו"ם מותר בהנאה והביא עוד שכן דעת הרב המאירי בחי' למס' שבת ד' צ"ג דלא כהרב חזו"ן בפ"ז דזבחים וכו' סיים דהעיקר להחמיר כפסק מרן וכדעת הרא"ה והריטב"א וכן נראה דעת רבינו האיי גאון בספר המקח שער י"א שכתב סתם בשר אדם מת אסור בהנאה וכן דעת הראב"ד בהשגות בפ"ה דערכין ומהרמב"ם אין ראיה להתיר וכן האריך להוכיח בשו"ת שאלת יעבץ ח"א סי' מ"א. גם באות ג' כתב שדעת רוב הפוסקים דמת עכו"ם אסור וכן עיקר כ"ל ומדברי הרב פרי האדמה (שהביא בס' חיים ביד סי' צ"ו) בח"ב פי"ד מהלכות אבל דף קס"ו ע"ד נראה דנקיט כפסק מרן דמת עכו"ם אסור בהנאה ואין ס' הנ"ל מצוי בידי לעיין בגוף דב"ק רק ממ"ש בשמו נראה כן כיעי"ש) גם מדברי הרב ב"ד שהביא בברכ"י אות ב' דהגם דאיכא פלוגתא אי מת עכו"ם אסור בהנאה וכו' אנן מה נענה שקבלנו הוראות מרן וכו' מתבאר דאין דעתו נוחה לסמוך על דעת המתירים גם הרב מסגרת השלחן בדף קע"ה ע"ג אחר שהביא מחלוקת הפוסקים הנ"ל וגם הביא תמצית דב"ק מרן חיד"א שבברכ"י ושיורי ברכה בזה סיים ואמת אגיד שהיה בדעתי להתיר כהירושלמי ורבנן תקיפי הנז"ל. ובטלתי דעתי מפני דעת עליון הרב חיד"א (בשיורי ברכה שלא מלאו לבו להתיר נגד פסק מרן אף שכל יקר ראתה עינו ולדעתו יותר היה נ"ל להתיר בכל זאת למעשה לא נטה מפסק מרן) ואף שכתב הרב בה"י דלא מצא בטור ושום פוסק לאסור מת עכו"ם בהנאה מ"מ המחמיר תעב"ט עכ"ל

ובספר תשובה מאהבה ראיתי (כשהיה בידי בשאלה) בסימן מ"ז שהאריך במחלוקת הפוסקים בזה וכתב שאין ראיה נכונה להתיר מת עכו"ם נגד הרשב"א והרמב"ן והר"ן והרא"ה והריטב"א וטור וש"ע סי' שמ"ט וכן דעת הרמ"א מדשתיק (כן מצאתי כתוב בקונטריסי בשמו וכן כתבתי בשמו בקונטריס אסיפת דינים במערכת הדל"ת אות ג' בד"ה ונזדמן לידי וכו' ועתה אינו בידי לעיין בדב"ק כי יש לפקפק על מה שמחליט שדעת הרמב"ן והרשב"א לאסור דמתוך כל הרשום למעלה מתבאר דלכל היותר אין לנו לומר בדעתם אלא דמספקא להוא מילתא ועל הר"ן והריטב"א כבר כתבתי למעלה שהביאו הירושלמי דפרק המצניע דמת עכו"ם מותר בהנאה. גם מה שמייחס שדעת הריב"ה ג"כ לאסור לא ידעתי היכא רמיזא שום אחד מהרבנים הנז"ל לא כתב שדעת הטור לאסור בזה) והרב פ"ת ברס"י שמ"ט לא השביע נפש שוקקה הצמאים למי התורה בזה כדרכו בקדש כי ציין בזה ספרים רבים שאינם בידי ולא גילה לנו דעתם זולת בשם שו"ת אבן שהם סי' ל' כתב מפורש שהעלה דמת עכו"ם אסור בהנאה מדרבנן ולחולה שאין בו סכנה מותר ליקח מתכריכי המת לצורך איזו סגולה כיון שאינו אלא מדרבנן גם הרב בית מאיר בסי' שמ"ט כתב דבתשו' אבן שהם כתב דאיסור זה אינו אלא מדרבנן וסיים על זה וצ"ע בתשו' רשב"א עצמה ושוב ציין להמשל"מ בסוף הלכות אבל ולברכת הזבח עי"ש וצריך לעיין בקצוה"ח סי' ת"י שציין הרב מוהרצה"ח בהגהותיו לב"ק ד' יו"ד אולי גילה דעתו לדינא בזה ואין מצוי אצלי ומ"ש הרב בית מאיר דצ"ע בתשו' הרשב"א עצמה נראה דכוונתו לאמר דמתשו' הרשב"א עצמה משמע דהוא מן התורה ובאמת שכן משמע מדברי הרשב"א (אלא שכתבו רבני אחרונים עפ"י הכרח דלא ליהוו מילי דמר סתראי נינהו ממ"ש בחידושיו דמ"ש בתשו' הוא דרך שקו"ט כמש"ל) אף שראיתי בהגהות צבי לצדיק ליו"ד סי' ע"ט שכתב שבתשו' הרשב"א סי' שס"ה מבואר דמת עכו"ם דאסור בהנאה הוא משום גזרה וכתב דא"כ אינו אסור אלא מדרבנן ונפ"מ לספק כ עי"ש דבריו צ"ע לענ"ד דבתשו' הרשב"א לא נזכר טעם גזרה לענין איסור הנאה ממת עכו"ם כלל ומה שנזכר שם גזרה הוא מ"ש בש"ס דבר תורה עור אדם טהור ומה טעם אמרו טמא גזרה שמא יעשה. עור אביו ואמו שטיחין וכו' וע"ז שקו"ט שם בתשו' הרשב"א אבל שאיסור הנאה ממת עכו"ם הוא משום גזרה לא נזכר כלל בדברי הרשב"א כמו שיראה הרואה

וראיתי להרב יפה ללב נר"ו בח"ג ביו"ד סי' שמ"ט שהביא מ"ש הרב רב דגן דהרשב"א בתשו' ס"ל דמת עכו"ם אסור בהנאה וסותר למ"ש בחידושיו לב"ק וכו' וכתב הוא ע"ז דלענין דינא נקיטינן כמ"ש בתשו' דאע"ג דכתב מוהרימ"ט בח"ב ח"מ סי' ז' כל רב ופוסק שעושה חבור כולל בין שעשהו בתחלת ימיו בין שעשהו בסוף ימיו החבור הוא העיקר מהתשו' אבל מוהרי"ל בתשו' סי' ט"ו כתב שיש לסמוך על התשו' יותר מהחבור שלא היה בשעת הוראה כמ"ש כ"ז הכנה"ג בכללי הפוסקים סי' ס"ט וכן נראה דעת מרן דמסתמא ראה דבריו שבחי' ב"ק ועשה עיקר מ"ש בתשו' ועיין בכללי השלחן גבוה סי' ל"ב עכ"ל ואנא דאמרי אי מהא לא איריא מכמה טעמי תיתי חדא דאף דמדברי הרב כנה"ג שהעתיק נראה קצת דנקיט כסברת מוהרי"ל (מדכתב בלשון אבל וכו' וכתבו המפרשים בכיוצא לזה דסברא שמביא הריב"ה בלשון אבל היא הישרה בעיניו) הנה הרב ג"פ בסי' קכ"ז ס"ק י"ג כתב דהעיקר כדבריו שבחידושין כמ"ש הפוסקים כן על סתירת דברי הרא"ש מפסקים לתשובות שהפסקים עיקר. ותו דאיכא למימר סמי חדא מקמי תלת וכיון שבחידושיו כתב בשלשה מקומות בפרק המצניע ובפ"ק דב"ק ובפרק הפרה) דמת עכו"ם שרי בהנאה החוט המשולש לא ינתק וכיוצא לזה כתב הרב שונה הלכות בח"ב דף י"א ע"ג בסתירת דברי הרשב"א בחי' לקידושין ובשתי תשו' לשתי תשובות אחרות סמי תרתי מקמי תלת עי"ש ותו בר מן דין ובר מן דין נלע"ד דעד כאן לא נחלקו המפרשים בכיוצא לזה אי נקיטינן כדבריו שבתשו' או כדבריו שבחידושיו (כמו שרשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' יו"ד אות ב') אלא כשהסתירה מפורשת ואין דרך לנטות ולהשוות דבריו אהדדי אבל כל כמה שיש בידינו להביא דבריו אל עמק שוה אף אם הוא ע"י הדחק הכי עדיף טפי וא"כ בנדון זה שיש לומר דכל מ"ש בתשו' אינו אלא דרך שקו"ט כלפי דברי השואל כמ"ש מרן חיד"א בברכ"י ניחא לן לדחוקי אנפשין ולא נימא דהני מילי דמר סתראי נינהו ומ"ש עוד הרב יפה ללב דמסתמא מרן הב"י אף הוא ראה דבריו שבחידושין אלא שעשה עיקר דברי התשו' דס"ל כמוהרי"ל וכו' אין דבריו נוחים לענ"ד דנ"ל דאם מרן אף הוא ראה סתירת דברי הרשב"א בזה לא הוה שתיק והוה אמר להדיא דאף דבחי' כתב דמת עכו"ם מותר דבריו שבתשו' עיקר כמו שכתב כיוצא לזה ביו"ד סי' פ"ז (בד"ה חלב הנמצא) וז"ל והרשב"א אע"פ שכתב בחי' שנראין דברי ר"ת בתוה"ב כתב מותר דאינו אלא כפירשא עכ"ל ובאמת נלע"ד דאף דבעלמא לא ברירא לן אם דברי החי' נאמרו בתחלה ובתשו' הדר ביה או בהיפך דבחי' הדר ביה ממ"ש בתשו' מ"מ בדין זה יש להכריע שבחי' חזר בו ממ"ש בתשו' דבזה לא יקשה עלינו כ"כ מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר דמעיקרא סבר דלא שנא מת ישראל או עכו"ם הכל אסור (לדעת המייחסים כן שדעתו בתשו' דאסור כמו שהביא מר"ן בבדה"ב מדבריו שבתשו') כי נעלם ממנו לשעתו דברי הירושלמי דמפורש להיתר ולבסוף הדר הוא משום דכיון דממרים ילפינן לית לן למימר הכי אלא במת ישראל וכמ"ש הרב השואל בתשו' הרשב"א והוצרך להודות לסברתו מאחר שכתוב מפורש בתלמוד ירושלמי דמת עכו"ם מותר בהנאה. אמנם אם נאמר שדבריו בתשו' אחרונים וחזר בו ממ"ש בחידושיו תמוה בעיני איך יחזור בו ומי הביאו לכך ואם היה לו איזה הכרח מש"ס דילן בהפך לא הוה ליה למישתק מלבאר לסתור מה שהכריחו בחידושיו לומר דמותר אלא ודאי מוכח שדברי החידושין בזה הם אחרונים והדר ביה ממ"ש וכל זה אף אם נניח שדבריו בתשו' הם לקושטא דדינא כ"ש שי"ל שלא אמר אלא דרך שקו"ט כלפי הרב השואל כמ"ש מרן חיד"א באופן שלענ"ד מצד זה אין להכריע דדעת הרשב"א דמת עכו"ם אסור בהנאה ומרן לא ראה דבריו שבחידושיו בזה ומ"מ במ"ש הרב יפה, ללב נרו דנקיטינן להחמיר נראה דיפה אמר רב שכבר כתבתי דמרן