שדי חמד דברי חכמים שו"ת כח

דרכי הוראה יצ"ו היה רואה דבריו לא היה מחליט לראיה ברורה לא לשיטת הסוברים דגם בדאיכא הנאת הגוף בהדי קיום המצוה אמרי' מלל"ן ולא להכריח דגם במצות דרבנן אמרי' מלל"ן וכבר כתבתי דכמו זר נחשב בעיני לומר שיהיה מותר לאכול ולשתות איסור עפ"י טעם זה דלא חשיב הנאה משום דמלל"ן וכעת לא ראיתי מפורש בדברי הפוסקים שנשתמשו בכלל זה בענייני אכילה ושתייה (זולת הרבנים בית יהודה וערך השלחן ותקלין חדתין הנ"ל) וצ"ע

טו) וכדי לעטר את קונטריסי עטרת חכמים ועטור סופרים אעתיק פה דברי ידידי הגאון המפורסם מוהר"ר אליה דוד ראבינאוויץ תאומים יצ"ו אשר כתב אלי בענין מלל"ן במנות דרבנן ועם כי לא פניתי כעת לעיין היטב בדב"ק לא אמנע טוב למזכרת אהבה וחבה יתירה. והוא זה

האחרונים תמהו על שי' הרז"ה ז"ל דבמצוה דרבנן ל"א מלל"נ מדברי הירושלמי שלהי תרומות דמי שא"ל של חולין מדליק נ"ח בשמן שרפה וי"ל דלכאורה במצוה עוברת צריך ליתן כל ממונו (עיין מג"א סי' תרנ"ו) ועכ"פ שליש או חמישית בעד המצוה וא"ה ה"ה נהנה מאיסוה"נ דמשתרשי ליה ממון שיווי המצוה אלא די"ל דמ"מ עתה הרי לא נהנה כלל. דמצוה לאו הנאה היא כרש"י ר"ה כ"ח ע"א וסוכה ל"א ב' דלעול הוא עי"ש. אבל כ"ז במצוה דאוריתא אבל מצד"ר הרי מה"ת היא רשות בעלמא א"כ הדר הו"ל נהנה ואסור א"כ א"ש דכ"ז אם המצוה דרבנן וההנאה דאורי' די"ל אז דל"ל להקל משום דרבנן באיסורי תורה דלהחמיר באו ולא להקל אין ד"ס כשל תורה וז"ב. אמנם באסוה"נ דרבנן אף במצד"ר ודאי י"ל דגם להרז"ה מלל"נ דבזה י"ל ממ"נ אם בתר הדאוריתא אזלינן אז תרווייהו מותרים ואם בתר הדרבנן דהו"ל כדאוריתא הרי בדאוריתא כה"ג מלל"נ וה"נ בדרבנן וז"פ

ולפ"ז לפ"מ דקי"ל בפסחים מ"ד א' דתרומה בזה"ז דרבנן וכ"ה בגטין ס"ה ע"א וכנודע א"כ איסור הנאת כילוי בש"ש בזה"ז רק מדרבנן (ואף להסוברים דה"כ הוא מה"ת יעויין מל"מ פ"ג מתרומות) וא"כ דברי הרז"ה נכונים בטעמן

ובזה י"ל קושית התוס' שבת כ"א ע"א מנ"ל לרבא דלר"ה מותר להל"א דלמא משום דכז"ל דכבר הקשו המפרשים מ"ט לר"ה אסור גם ש"ש לנ"ח דל"ש משום כבתה ז"ל דדולק יפה ואולם י"ל בהקדם דברינו הנאמרים בס"ד. אלא דלא א"ש דהא כל דרבנן יש בו לאו ועשה כמש"ל כ"ג א' והיכן ציונו וכו' וא"כ הו"ל ממש כדאוריתא א"כ י"ל דגם אסה"נ דאוריתא מותר למד"ר וא"כ גם הש"כ (הש"ש) דתרומה דאוריתא י"ל דמותר לנ"ח דהו"ל כדאוריתא די"ל בזה מלל"ן ולפ"ז אתי שפיר די"ל ר"ה לשיטתיה דס"ל בירושלמי פ"ג דסוכה דאין מברכין על דרבנן עש"ה א"כ י"ל דאיהו כהרז"ה ס"ל דבדרבנן ל"א מלל"ן וס"ל ג"כ דתרומה בזמ"ז דאו' וכן הש"כ מהת"ו אסור וא"כ אסור ש"ש לנ"ח ורב ורבי ירמיה דס"ל דמותר להדליק בכל השמנים ומשמע דגם בש"ש מותר לשיטתייהו שם כ"ג דס"ל לברך על נר חנוכה (ור' ירמיה היינו ר' בא עיין תוס' קדושין מ"ו א' ואכמ"ל) ור' יוחנן ג"כ לשיטתי' בסוכה מ"ו ע"א ובירושלמי שם פ"ג. אכן אם כ"ג ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן או הש"כ דרבנן נסתר זה דת"ק מ"ט אסור ש"ש לנ"ח. ולז"א רבא דר"ה ס"ל מותר להל"א. א"כ מה"ט הוא דאסור בש"ש משום שנהנה בזה לתשמישו וכל שי"ב הנאת הווף ל"ש מלל"נ

ובזה י"ל בפשיטות דברי הירוש' דאמר מי שא"ל שמן חולין מותר בש"ש די"ל עפ"ד שי' הרשב"א הנודעת דגם במצוה שי"ב הנה"ג א' מלל"נ ורק בנדר בנהמ"ט אסור משום דיכול לקיים פו"ר באחרת. א"כ י"ל דס"ל להך מ"ד בירושלמי כמ"ד מותר להל"א א"כ דוקא בא"ל אחר אז י"ל מלל"ן בהנאת הגוף בהדי המצוה וא"ש (ומיהו אם נפרש דבישראל קאי א"ש בפשי' ואכ"מ) וי"ל דזהו אם כבתה ז"ל אבל אם אז"ל אז ליכא תו מצוה בהדלקתה דנימא מלל"נ ודו"ק ומיהו לדברי המגיה במל"מ ב"פ מאישות דל"א מלל"ן רק בדיעבד ולא לכתחלה א"כ דוקא שא"ל ש"ח הוא דמותר ולא בי"ל דבא"ל שעת הדחק כדיעבד כדקיימא לן בכ"כ עכ"ד הר' הנ"ל יחיה

טז) והנה מ"ש ליישב שיטת הרז"ה דלא תקשי ליה מהירושלמי דתרומות עפ"י הנחה סוברת דדוקא במצוה דרבנן והאיסור הנאה מדאוריתא הוא דס"ל להרז"ה דלא אמרי' מלל"ן ככתוב בדב"ק בר מזלא דידי הוא בעיקר ישוב זה שכן כתבתי למעלה (בס"ק וא"ו) והבאתי אמבוהא דרבנן בתראי דאסברו לן לשיטת הרז"ה דדוקא באיסורי הנאה דאוריתא אבל היכא דתרווייהו דרבנן מודה הרז"ה דגם במצוה דרבנן אמרינן מלל"ן ואמנם יפה כח הרב הנ"ל יצ"ו כי אני הדל כתבתי ליישב דאולי הרז"ה ס"ל כשיטת הרמב"ם והרש"מ דאיסור הנאה של כילוי בתרומה הוא מדרבנן. ומני"ר יצ"ו כתב על פי מאי דקי"ל דתרומה בזה"ז דרבנן וא"כ הנאה של כילוי אינה אסורה אלא מדרבנן לדברי הכל ומ"ש הרב נרו' דחשיב הנאת הגוף מה דמשתרשי ליה דמי שמן לנ"ח עיין במה שכתבתי בזה לעיל אות פ"ה (ס"ק ג' והלאה וה בקונטריס זה סי' מ"ז)

ומה שכתב להסביר מ"ש בירושלמי מי שאין לו שמן חולין וכו' עפ"י שי' הרשב"א דגם היכא דאיכא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן בשאי אפשר באחרת ושס"ל להירוש' דמותר להשתמש לאורה וכו' נראה דנעלם מעיני דמר דהרמב"ם בפי"א מהל' תרומות דין י"א פסק דין הירושלמי הנ"ל אע"ג דס"ל דאסור להשתמש לאורה וכיון דלהרמב"ם אי אפשר ליישב כן ונצטרך לישובים אחרים א"כ מה שניישב להרמב"ם יעלה גם להירושלמי ועיין מה שכתבתי באות פ"ד ושם הבאתי דברי המניה למשנה למלך שהזכיר הרב נרו' עי"ש באריכות

י"ז) ועל מה שכתבתי למעלה (בס"ק י"א) לצדד אם שייך בענייני אכילת מצה לומר מצות לל"ן הנה עתה נתכבדתי בקבלת ספר היקר בנין שלמה די שדר לן מר המחבר ידידי הכהן הגדול ככמוהרש"ך מווילנא יחי' ומצאתי שם בתשובה ג' ד' ז' ע"ב (בד"ה וראיתי) שהביא שם קושיית רב אחד לשיטת הרשב"א דגם במצור שיש בה הנאת הגוף אמרינן מלל"ן ונודר הנאה ממעין דאסור לטבול בימות החמה הוא משום שנהנה אחר המצוה א"כ היכי ילפינן מכלאים דעשה דוחה ל"ת דילמא טעמא משור דמלל"ן (אמר המחבר לעיל אות פ"ה בסו"ק יו"ד כתבתי שקושיא זו קשיא גם למ"ד דלא אמרינן מלל"ן היכא דאיכא הנאת הגוף עי"ש) ולזה תירץ הגאון המחבר יצ"ו דיש לחלק בין מצוה חיובית למצות ציצית שאינה חיובית דהא מצי פטר נפשיה שלא ללבוש בגד בת ד' כנפות וכו' (אמר המחבר תמיה לי שנעלם ממנו דברי מרן כ"מ פ"א מהל' ציצית הי"א דקרי בחיל דגם במצות ציצית אמרינן מלל"ן עיין מה שהבאתי בזה באות פ"ז באריכות) עוד תירץ וכתב שהוא העיקר דע"כ לא ס"ל להרשב"א דגם בדאיכא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן אלא דוקא בדבר שעיקר האיסור אינו אלא איסור הנאה כתשמיש וכיוצא אבל כשהאיסור הוא הלבישה או האכילה רק שלא אסרה תורה אלא דרך הנאה אין שייך להתיר מצד דמלל"ן דמ"מ הוא עושה כדרך הנאתו וכדרך אכילתו רק דלא מיקרי הנאה מצד שהוא מוכרח לעשות משום המצוה אבל מ"מ עשה כדרך הנאה וגם נהנה וראיה לזה ממה שהק' בירוש' אמאי לא אכלו מצה מחדש הא עשה דמצוה דוחה ל"ת דחדש וכו' ונאמרו לסגנון קושיא זו ישובים רבים והו"ל להירוש' להקשות שיהיה מותר משום דמלל"ן וכיון דקי"ל כל איסורין שבתורה אין לוקין אלא כדרך הנאתן ולגבי מצוה שאינו נהנה לישתרי וכן תקשי לן למה גיד הנשה אסור במוקדשין וכו' ועוד דדעת כמה פוסקים דבמצות התלויה באכילה אינו יוצא אם אוכל שלא כדרך הנאתן ותקשי לן א"כ איך יוצא י"ח המצוה באכילתו הרי כיון שמלל"ן אפילו אם אופל כדרך הנאתו חשיב שלא כדרך הנאתו אלא ודאי מוכח כמ"ש כיון דמ"מ אוכל כדרך הנאתו וגם נהנה באמת וכו' ובכלאים נמי התורה אסרה לבישה דרך הנאה ובכלאים בציצת נמי הא לובש כדרך הנאה וגם נהנה באמת ומה שאינו נחשב להנאה לא איכפת לן דהתורה לא הזכירה הנאה רק שתהיה הלבישה דרך הנאה אתוד"ק יצ"ו והם דברים נכונים בטעמן אפריון נמטייה דאנהיר לן עיינין דבמידי דאכילה ושתייה לא שייך לומר מלל"ן: