שדי חמד דברי חכמים שו"ת טו

בין מצוה שאין בה הנאת הגוף למצוה שיש בה הנאת הגוף וק"ל) ועלה בדעתו ליישב דאולי הירושלמי ס"ל כמ"ד מצות ליהנות ניתנו או דס"ל דמותר להשתמש לאור נר חנוכה ולכן אין להתיר מטעם מלל"ן כיון שמלבד המצוה נהנה גופו מן האיסור ולא נתקררה דעתו בזה דהרי הרמב"ם דס"ל דמלל"ן וס"ל אסור להשתמש לאורה פסק כן כדברי הירושלמי דדוקא מי שאין לו שמן חולין מותר להדליק בשמן של תרומה והרב המחבר פקפק על דבריו במה שרצה ליישב לדעת הירושלמי ולעיקר קושייתו תירץ דאע"ג דמלל"ן מ"מ בנ"ח מיבעיא לן בירושלמי משום דאיכא למיחש שיהנה ממנו אחר שכבה תוך זמנו לדעת הסוברים דמותר להשתמש באותו שמן לכל צרכי חולי או שמא יתן בנר יותר מכשיעור דמותר להשתמש בהמותר לכ"ע ומסיק הירושלמי דשרי דוקא כשאין לו שמן אחר דמשום האי חששא לא מבטלינן ליה ממצותי' אתוד"ק ומתבאר דדעת שניהם (הרב המקשה והרב המחבר) הוא דכי אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו היינו לומר דשרי שלא מדוחק דכיון דהנאת המצוה לאו הנאה היא לכתחלה נמי מצי נפיק במידי דאיסורא

ג) ויש לפקפק לכאורה בתירוצו דהרי בשמנים שאסור להדליק בשבת התירו בחנוכה אם אינו נותן בנר רק כדי שיעור מצותו עיין בסימן תרע"ג ס"א ולא אסרו ליתן כשיעור שמא יתן יותר מכשיעור וישתמש אח"כ לאורה ושמא שאני התם דהוי כעין ס"ס שמא לא יתן יותר מכשיעור ואת"ל יתן שמא לא יטה כלל משו"ה לא החמירו לאסור ליתן בנר כשיעור דכולי האי לא גזרו אבל הכא דאם יתן יותר מכשיעור הא ודאי נהנה הוא מהאיסור שלא במקום מצוה אהכי חששו ואסרו ליתן כשעור שמא יתן יותר מכשיעור שו"ר להרב לשון לימודים (שאביא בסמוך) שכתב דהיה נראה לאסור להדליק נ"ח בחמאה שנאסרה מחמת בשר בחלב מחשש שמא יתן יותר משיעורו וישתמש לאורו ודחה זה מדהתירו להדליק נ"ח בשבת בשמן שאסור להדליק בשבת ולא חשו לשמא יתן יותר וה"ה בזה אין לאסור מטעם זה עי"ש ולענ"ד נראה דשפיר יש לחלק כמש"ל. ומצאתי להרב ערך השלחן בסי' תרע"ג אות א' שכ' ע"ד הירוש' הנ"ל דלמאי דקי"ל דמותר להשתמש לאורו אחר זמן מצותה י"ל דחיישינן שמא יתן ש"ש יותר משיעורו ובאיסורי הנאה חיישינן טפי משום דחששה קרובה היא משא"כ בשבת דליכא איסור הנאה דתשמיש אלא שמא יטה עי"ש והוא קרוב למה שכתבתי ועל כל פנים אין לנו צורך לומר דמה שלא התירו בירושלמי אלא באין לו שמן אחר הוא משום דס"ל דלא שרינן מטעם מלל"ן אלא מדוחק דלא מצינו זה בשום מקום כמ"ש הרב שבשו"ת טל אורות הנז"ל (בס"ק ב') ומה גם דלע"ד מסתמיות דברי הירוש' בפ"ח דשבת ה"א יוצאין ביין של שביעית (הבאתיו לקמן אות פ"ה ס"ק מ"ז) מתבאר דמטעם דמלל"ן שרי לכתחלה ושלא מדוחק מדלא אמרו שם אם אין לו יין אחר וכו' וא"כ מ"ש בשמן שריפה אם אין לו שמן עכ"ל שהוא מטעם אחר וק"ל

ד) וראיתי להרב לשון למודים בחיו"ד סי' ד' (דף י' ע"א) שהביא תשובת שער אפרים שנשאל בחמאה שבישלו בקדרה של בשר אם מותר להדליק נ"ח משום דמלל"ן וכתב בשמו דמסקנתו לאסור ומני"ר שקו"ט בדבריו ונראה דעתו לאסור משום כתותי מכתת שיעוריה וכתב שם (בע"ד) דאין להק' ע"ז מדאמרי' בש"ס ד' כ"א ע"ב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בחנוכה והרי שמן שריפה אחד מהשמנים שאינם מדליקים בהם בשבת וקאמר דמדליקין בחנוכה אף עפ"י שהתרומה טמאה לשרפה קאי ומיכתת שיעוריה די"ל דשמן שרפה אינה בכל היתר זה והכריח הדבר שכן הוא דש"ש אעפ"י שמותר בהנאה דשרי להסיקו תחת תבשילו מ"מ למצות חנוכה שיעורא בעינן וכיון דלשרפה קאי מכתת שיעוריה אתוד"ק עי"ש ופליאה בעיני דנראה דנעלם ממנו דברי הירושלמי ופסק הרמב"ם הנ"ל דמותר להדליק נ"ח בשמן שרפה כשאין לו שמן חולין ואם איתא דבש"ש שייך לומר כתותי מכתת שעוריה אף שמותר ליהנות בו להסיקו תחת תבשילו א"כ היכי שרינן ליה כשאין לו שמן חולין דכיון דמיכתת שיעוריה א"כ אין בהדלקה זו שום מצוה ומה הועיל בה וכ"כ הרב מראה הפנים ע"ד הירושלמי הנ"ל דאין לומר דמיירי בכהן וקא מבעיא ליה משום דכתותי מכתת שיעוריה דכיון דמותר להסיקו תחת תבשילו לא שייך לומר דכתותי וכו' ולא שייך הבעיא כלל עי"ש דלא כמ"ש הרב לשון למודים דאף דשרי להסיקו תחת תבשילו לא שרי להדליק בו נ"ח משום דכתותי מ"ש. ונלע"ד דגם מאי דפשיט הירושלמי דשרי כשאין לו שמן אחר לא אתא שפיר אי נימא דשייך בכה"ג כתותי מכתת שיעורא דא"כ גם כשאין לו שמן אחר לא היה לנו להתיר דאטו בכל דבר שאמרו דאין יוצאין בו משום דמיכתת שיעוריה מי שרינן לכתחלה כשאין לו אחר או בדיעבד הרי בשופר ולולב של ע"ז אמרינן דלא יצא י"ח משום דמכתת שיעוריה וכן בכמה דברים כמ"ש בל"ל שם ולא מצינו שהתירו לכתחלה בשעת הדחק כשאין לו אחר וצריך להתיישב במה שרשמתי לעיל במערכת הכ"ף אות צ"ה עי"ש ובקונטריס אסיפת דינים במערכת חנוכה אות ד' כתבתי ג"כ ע"ד הרב ל"ל עי"ש

ה) נחזור לדאתן עלה דנראה מדברי הרבנים הנז"ל דכי אמרי' מצות לל"ן היינו להתיר לכתחלה וכן מתבאר דעת הרב גט פשוט ברסי' קכ"ד שהביא שם מחלוקת הפוס' אם מותר לכתוב לכתחלה גט על איסורי הנאה וכתב בשם הרב ב"ח דנראה עיקר דמותר לכתחלה משום שאין כונתו ליהנות מהאיסור וכו' וכתב ע"ז וז"ל ולי היה נראה דאין צריך לזה דהא קי"ל מצות לל"ן וגירושין מ"ע היא מיהו יראה דהא ניחא אם מגרשה משום שמצא בה ערות דבר אבל אם מגרשה משום שהקדיחה תבשילו או מצא אחרת נאה הימנה מאי איכא למימר הא קמיתהני מאיסורי הנאה וכו' עכ"ל הרי מפורש דס"ל דבגירושין דאיכא מצוה יש להתיר לכתחלה באיסורי הנאה מטעמא דמצות לל"ן ש"מ דמהני האי טעמא ללכתחלה וכ"כ הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות תל"א בדעת הרב גט פשוט והרב קרבן אליצור בד' ח"ן ע"ב הביא מ"ש הרב ג"פ דמשום דמצות לל"ן מותר לכתחלה וגם מה שכתב דהתינח כשמגרשה משום ערות דבר וכו' וכתב ע"ז דאי משום הא לא אריא דמ"מ נתינת הגט מצוה היא דאם ה' לא ציוה וכתב לה ספר כריתות וכו' היה משלחה מביתו ופוטרה בלא כלום וא"כ כתיבת הגט מצוה היא וכיון דמצות לל"ן אין זה נהנה וברור עכ"ל נראה ג"כ דמודה לו דאין לאסור לכתחלה כיון דמלל"ן וכדעת הרב כנה"ג שהביא הרב המגיה למשל"מ פ"ה מהל' אישות (הנז"ל בריש אות זו) אלא דראיתי שם בד' ס"א ע"ג שהביא מ"ש הרב המגיה הנז"ל וכתב ע"ד וז"ל ואין מובן לדבריו דלא מצינו דחולק הרכנה"ג אלא במה שרצה לומר מוהר"ם די בוטון דמ"ש הרמב"ם מכסין בעפר עיר הנדחת הוי בדיעבד ע"ז חלק עליו דמהסוגיא לפי מה שפסק הרמב"ם כרבא משמע דלא כמ"ש כלומר דמוהר"ם ס"ל דלהרמב"ם כל המצות שוות דדוקא בדיעבד אבל לכתחלה לא ואפי' במצות כיסוי ואילו הרב כנה"ג ס"ל דשאני כיסוי יעי"ש אבל מודה בשאר מצות לדעת מוהר"ם ואחים ולא יתפרדו והוא ברור עכ"ל מתבאר מדבריו דגם הרב כנה"ג ס"ל דטעמא דמלל"ן לא מהני אלא לדיעבד זולת בעפר עיר הנידחת וכבר כתבתי דאין מצוי אצלי ס' כנה"ג הנ"ל ורואה אני להרב המגיה בס' משק ביתי סי' שכ"ד בד' קס"ב ע"ב שכתב דהא דמלל"ן אי מהני ללכתחלה הוא מחלוקת מוהר"ם די בוטון והכנה"ג והביא דהרב ארעא דישראל הכריח מדין דמכסין בעפר עיר הנדחת דמהני ללכתחלה וכו' עי"ש ולפי דברי הרב קרבן אליצור בטלה מחלוקת דגם הכנה"ג מודה דדוקא בדיעבד וגם אין ראיה ממה דמכסין בעפר עה"ן כנז"ל ומי שנמצא בידו ספרים הנ"ל יראה איזה יכשר: ו) ומכל מקום אף אם הרב כנה"ג מודה להרב מוהר"מ אין הכל מודים בזה וכמו שכתבתי דמתבאר דעת הרבנים הנז"ל דמשום דמלל"ן מהני אפילו לכתחלה וכן כתב בפשיטות הרב שער המלך בפ"ח מהל' לולב ה"א תוד"ה ודע עוד (בד' מ"ה סוע"ד מדפוס חדש) דבענין השייך לומר בו מצות לל"ן אפילו לכתחלה מותר דכיון דהנאת המצוה לא חשיבא הנאה כי לא ניתנו אלא לעול על צואריהם יש להתיר נמי לכתחלה. וכ"כ עוד שם בסמוך (בד' מ"ו רע"א) דמ"ש הכל בו דהמודר הנאה משופר אדם אחר תוקע לו אבל