שדי חמד דברי חכמים עז

כמ"ש רש"י וליהנות מאיסורין שלא כדרך הנאתן איסורו רק מדרבנן ומשום מצוה דאוריתא דחינן ליה דפשיטא דמצוה מן התורה דוחה איסור דרבנן וזה ברור משו"ה אמרי' מלל"ן אבל מצוה דרבנן פשיטא דאינו דוחה איסור דרבנן לכן אין אומרים בה מלל"ן וא"כ יש לומר דדוקא במצוה דרבנן לחודה כי ההיא דתקיעה בתענית אבל בתקיעות ר"ה כיון דאיכא תקיעות דאוריתא ג"כ לא מזלזלינן בדרבנן ואמרי' גם בשל דבריהם מלל"ן כמ"ש מוהרש"ח שבמג"א סי' קפ"ז לענין ברכה רביעית דברהמ"ז אלו תוד"ק בזה. ותמוהים בעיני דאטו משום שלא לזלזל בדרבנן יש כח בידינו להתיר איסור תורה בקום עשה ולא דמי לההיא דברכה רביעית דאיסור הזכרת השם בברכה שאינה צריכה לרוה"פ אינו איסור תורה (עיין מה שרשמתי בזה במער' הבי"ת אות קט"ו) לכן כדי שלא לזלזל באיסור דרבנן הם אמרו דכשמברך מספק יברך גם הברכה אחת שהיא מדרבנן אבל מהיכא תיתי להתיר מפני זה איסור תורה בקום עשה אדרבה היה לנו לאסור גם בתקיעות של תורה שיהיה בשב ואל תעשה משום התקיעות דרבנן דליהנות ניתנו לדעת הרז"ה (עיין בברכי יוסף סי' תקפ"ו אות ז') וצריך להתיישב בכל מה שרשמתי במערכת הסמך אות ע"ט בכלל זה (דהיכא דאוריתא ודרבנן בענין אחד) דלפי הנראה לא אמרו אלא להחמיר גם בדרבנן אבל לא להקל ועוד יש לפקפק דגם בתקיעות דתענית איכא תקיעה מה"ת דבה שייך לומר מלל"ן וכמו שכתבתי ע"ד הרב טעם המלך. וגם במ"ש דפשיטא דמצוה דאוריתא דחיא איסור דרבנן ואיסור דרבנן אינו נדחה משום מצוה דרבנן יש לפקפק דזה אינו פשוט וברור דהא איכא כמה מרבנן קדישי דסברי דכי היכי דמצוה של תורה אמרי' אתי עשה ודחי לא תעשה הכי נמי במצוה דרבנן ול"ת דרבנן עיין מה שרשמתי לקמן במער' העין אות ל"ח

יא) נחזור לדברי הרב שער המלך שבאר כונת הרז"ה דס"ל דהא דמלל"ן איתי' גם בדאיכא הנאת הגוף בהדי המצוה כל שאינו נהנה אחר המצוה אמרי' במצות דאוריתא מלל"ן. אבל במצוה דרבנן אם אין בהם הנאת הגוף אמרי' מלל"ן אך אם יש בהם הנאת הגוף אף שאין ההנאה נמשכת גם אחר המצוה לא אמרי' בה מלל"ן. וקשה ממ"ש בירוש' פ"ח דמס' שבת הל' א' דיוצאין ידי חובת ד' כוסות ביין של שביעית אחר הביעור ופירש הרב פני משה דטעמא הוא משום דמצוה קעביד וכלומר דמלל"ן והרי ד' כוסות מדרבנן ואיכא הנאת הגוף ואפי"ה שרי משום דמלל"ן וצריך לומר כמ"ש הרבנים הנ"ל (בס"ק וא"ו) דהיכא דהמצוה וגם האיסור תרווייהו מדרבנן גם הרז"ה מודה דאמרי' מלל"ן ומשו"ה יוצאין ביין של שביעית אלא דאין דעתי העניה סובלת לומר שיהא מותר לאכול ולשתות איזה דבר איסור בשביל צורך מצוה לומר דמצות לאו ליהנות ניתנו להסוברים דגם בדאיכא הנאת הגוף מותר משום דהנאת הגוף עם המצוה ביחד לא הויא הנאה דא"כ היה לנו לומר דאוכל מצת מצוה ושותה יין דכוס של מצוה וכיוצא לא יברך ברכת המוציא ובורא פה"ג דברכות אלו נתקנו על ההנאה והרי כשעושה לצורך מצוה אין כאן הנאה ובאמת שזה כמה שנים אשר תמהתי כן על הרבנים בית יהודה וערך השלחן הנז"ל באות פ"ה (ס"ק ג') שנשתמשו בכלל זה לענין שתיית יין של ד' כוסות אם לברך הטוב והמטיב ולדעתי העניה קשה לומר במידי דאכילה ושתיה מלל"ן וצריך להתיישב במה שרשמתי בקונטריס אסיפת דינים במערכת אכילה אות ד' לענין מי שאין לו מצה אלא מטבל ושאר איסורין אם יקיים בה מצות אכיל מצה משום דעשה דוחה לא תעשה או חשיב מצוה הבאה בעבירה דשקלו וטרו בזה רבנן בתראי עי"ש ולא אתו עלה מטעם דמלל"ן דנראה מזה דבענייני אכילה ושתיה לא שייך לומר מלל"ן ודוחק לומר משום דנקטי לדינא כדעת הסוברים דכל היכא דאיכא הנאת הגוף בהדי המצוה לא אמרינן מלל"ן דמ"מ לא הוה להו למישתק מהא. ואם נאמר דבאכילה דמצוה סגי בהנאת גרונו ולא בעינן הנאת מעיו א"כ פשוט דאין שייך במידי דאכילה הא דמלל"ן גם לדעת הסוברים דגם בדאיכא הנאת הגוף בהדי המצוה אמרי' מלל"ן דהרי איכא הנאת מעיו אחר גמר קיום המצוה דבכה"ג לכ"ע לא אמרי' מלל"ן כמו שכתבתי באות פ"ה (ס"ק ז') וצריך להתיישב במה שרשמתי באסיפת הדינים במער' אכילה אות יו"ד וי"א לעת הפנאי בל"ן וכעת צ"ע (ועיין לקמן בס"ק י"ז)

יב) אחר שכתבתי כל הנז"ל ראיתי להרב נחמד למראה בח"ב ד' כ"ג ע"ב שכתב בשם הרב שדה יהושע שפי' הירושל' הנ"ל דמבעיא ליה ביין של שביעית שחייב לבערו ולשתותו עד כלה הפסח מהו לצאת בו מי אמרינן כיון דמותר לשתות יוצא בו או דילמא כיון דחייב לכלותו מן העולם ושתיה זו שהוא שותה היא למצוה דרמיא עליה ולא למצוה דד' כוסות קעביד ולא עבדינן מצות חבילות חבילות ופשיט דיוצאין ביין של שביעית עכ"ל ודבריו הללו האירו עיני ושמח לבבי כמוצא שלל רב דלפי זה הפירוש אין בזה שום שייכות לתא דמצות לל"ן דהא הבעיא היא לענין שביעית קודם זמן הביעור כמבואר ותנוח דעתינו ממאי דהוה תמיה לן היכי נימא במידי דאכילה ושתיה מלל"ן ויהא מותר לאכול ולשתות דבר איסור משום דמלל"ן (כמש"ל בס"ק י"א) וכל מה שכתבתי באותיות הקודמות עפ"י הירושלמי הנ"ל הכל הוא עפ"י פירוש הרב פני משה דבשביעית אחר זמן הביעור מיירי וכן מפרש הרב קרבן העדה כיעי"ש אבל לפי מה שחידש הרב שדה יהושע אין שום שייכות בזה למלל"ן וכמבואר

יא) ודאתן עלה לענין מצות דרבנן אי אמרינן בהו מלל"ן נראה דנקיטינן דגם במצוה דרבנן אמרי' מלל"ן וכ"כ הרב פרמ"ג בסי' תמ"ה במ"ז סק"ט (בד"ה והנה) שביו"ד ובפתיחה כוללת ושאר דוכתי כתב דאנן קי"ל אף מצות דרבנן לאו ליהנות ניתנו עי"ש ועם כי לא ראיתי דב"ק במקומות הנ"ל (לפי שלא ברר איזהו מקומן וקשה לחפש אחריהן) תסגי לן אסהדותי' דמר דהעלה כן בכמה דוכתי וכבר כתבתי דברי רבנן בתראי הנז"ל שכתבו לחלק שלא בכל מקום ס"ל להרז"ה דרך כלל שלא נאמר כלל זה בדרבנן. גם בקצור ש"ע לגדול בדורנו הרב מוהרש"ג נ"י כתב בסי' קמ"א בשם. מר חתנו לענין מקרא מגילה לאור הנר קודם הבדלה דאין לחוש משום דדמלל"ן עי"ש בהגהה ונראה דשפיר קאמר אף למה שהבינו קצת פוסקים בדעת הרז"ה דבכל מצות דרבנן ס"ל דלא אמרינן מלל"ן מ"מ בזה שהמצוה וגם האיסור דליהנות מהנר קודם הבדלה הוא מדרבנן אמרי' שפיר מלל"ן כמו שכתבתי לעיל (בס"ק וא"ו), והמצריכים להבדיל קודם קריאת המגילה נראה דגם הם מודו דגם במצוה דרבנן אמרי' מלל"ן אלא דמדמו לה למעיין דהמודר ממנו לא יטבול בו בימות החמה מפני שהוא נהנה גם שלא בשעת המצוה וגם הגאון חת"ס בא"ח סי' קפ"ד כתב לענין לולב בחוה"מ מצות לל"נ עי"ש דב"ק

יד) אחר שנים רבות נדפס ס' נחמד דרכי הוראה לאחד מגאוני דורנו יצו ומצאתי שם בח"ב פרק נ"ט ד' ל' ע"ד שהביא מחלוקת הרז"ה והר"ן במצות דרבנן אי אמרינן מצות לל"ן או לא גם הזכיר מחלוקת הרשב"א והר"ן שהבאתי באות פ"ה לענין היכא דאיכא הנאת הגוף אי אמרינן מלל"ן וכתב דמצא ראיה אחת שהן שתים דיש להוכיח דגם במצות דרבנן ובמצוה שיש בה הנאת הגוף אמרי' מלל"ן והוא מדברי הירושלמי פ"ג דשקלים ה"ו מהו לצאת ביין של שביעית ופירש בתקלין חדתין דשביעית בחר הביעור אסור בהנאה אלא דמצות לל"ן ע"כ וכנראה דנסתפק הירושלמי אי אמרי' בזה האי כללא משום דהוי מצוה דרבנן או משום דיש גם הנאת הגוף בהדי המצוה ופשיט דיוצאין א"כ ש"מ דגם בדרבנן ובהנאת הגוף אמרינן מלל"ן והשעה"מ בהלכות שופר יישב שיטת הרשב"א מכל הסתירות הנראים לכאורה אבל לא הביא שום ראיה לדבריו אבל אנחנו זכינו לראיה ברורה לסברת הרשב"א ברוך המאיר עינים עכ"ל הרב עליון נרו' הנה הירושלמי שהביא הן הן הדברים שנאמרו בירושלמי פ"ח דשבת שהבאתי למעלה ונשנו במס' שקלים הנ"ל וגם בפרק ערבי פסחים כיעי"ש וספר תקלין חדתין אמצ"א, וכבר כתבתי דהרב פני משה מפרש הירוש' דמבעיא ליה בפירות שביעית אחר זמן הביעור ופשיט דשרי משום דמצוה קעביד ומשמע דר"ל דכיון דמצוה הוא מלל"ן האמנם כבר כתבתי מה שפירש הרב שדה יהושע דבפירות שביעית קודם זמן הביעור מבעיא ליה ומשום לתא דאין עושין מצות חבילות הוא וא"כ אין כאן ענין לדינא דמלל"ן כלל ואילו הרב