שדי חמד דברי חכמים ע

הראב"ד בסי' תמ"ד סי' רמ"א דאתרוג של אשרה אפילו ש"ג פסול משום מה"ב דמתהני מריחא משא"כ שאר מינים ומבואר בס' א"ח אות ז' בשמו דפסול בכל הימים אפילו בדיעבד אע"ג דמלל"ן י"ל דהוי כנודר ממעין דאסור לטבול בימות החמה כיון דמתהני ביה ממש עכ"ל מזה היה נראה דדעת הראב"ד דכל דאיכא הנאת הגוף בהדי קיום המצוה אסור וכמ"ש בסי' תקפ"ו גבי מודר הנאה משופר ושוב כתב די"ל דאף למאן דשרי התם היינו משים דליכא הנאה כ"כ אבל הכא דמתהני ממש או משום דנהנה אחר המצוה אסור והרב פתח הדביר בח"ב סי' רי"ו אות ג' הביא מ"ש הרב מר וקציעה שם דהשומע קול ערב אין לו לברך משום שאסור להשתמש בקול ערב כי אם במקום מצוה והיכא שמשתמש בו במקום מצוה אין לברך על הנאתו משום דמלל"ן והוקשה לו דהא איכא הנאת הגוף ובכה"ג לא אמרינן מלל"ן וכו' וניחא ליה עפ"י סברת הרב המאירי הנ"ל דכיון דאין ההנאה נמשכת אחר גמר המצוה אמרי' שפיר מלל"ן עי"ש ולענ"ד אין זה מן הישוב דמאחר דסברת הרב המאירי לא היתה גלויה ומפורסמת ואדרבה משמעות דברי הפוסקים בסי' תקפ"ו הוא דגם בכה"ג לא אמרי' מלל"ן. אם הרב מו"ק חולק בזה מדעתו וסברתו לא היה לו לכתוב בפשיטות מטעם דמלל"ן כאילו הדבר ידוע ומפורסם שכן הוא הדין בכיוצא בזה אלא ודאי דנעלם ממנו לשעתו סברת הכל בו ופסק מרן בסי' תקפ"ו דבכה"ג לא אמרי' מלל"ן אם לא שנאמר כמו שאכתב לקמן (ס"ק ט"ז) דבאיסור דרבנן אמרי' מלל"ן אף בדאיכא הנאת הגוף

יב) ותמיה לי על מ"ש הרב פרמ"ג במ"ז סי' רס"ד סק"א (ד"ה עוד רגע) פשיטא לי שמן ערלה וכדומה אסור לנר שבת דל"ש מלל"ן דעיקר המצוה משום ענג היא ודמי לישיבת סוכה וכ"ש הוא וכו' עי"ש ולא ידעתי איך פשיטא ליה הכי דמאחר דבהדלקה אין ההנאה נמשכת אחר גמר המצוה אלא דוקא בשעת המצוה הוא נהנה אינו מוסכם שלא לומר בכי ה"ג מלל"ן. גם מ"ש דדמי לסוכה דמי פומיה דמר כאילו הדין פשוט וברור דבסוכה לא אמרי' מלל"ן משום דאיכא הנאת הגוף ואינו כן דמדברי הר"ן בנדרים מוכח דס"ל כהרב המאירי הנ"ל דמותר לסכך באיסורי הנאה וכמ"ש הרב ערך השלחן בסי' תרכ"ט וכתב דאם אין לו סכך אחר אפשר לסמוך על דבריהם עי"ש וכן קשה על מה שהחליט הרב ענג יו"ט בסי' נו"ן הבאתיו לעיל סוף סק"א דאסור להדליק נר שבת בשומן של איסורי הנאה משום דאיכא הנאת הגוף עי"ש

יג) וראיתי להרב מטה יהודה בסי' תקפ"ו ד' מ' ע"א שאחר שכתב דמוכח מלשון הש"ס דבאיכא הנאת הגוף לא אמרי' מלל"ן וכדעת הכל בו הקשה מאי שנא מאומר הנאת סוכה עלי קונם דמותר לישב בה בסוכה דמלל"ן ואעפ"י שיש לו הנאה בישיבתה וי"ל דסוכה אי אפשר למצוה ליעשות ע"י אחר אם אינו יושב הוא מעצמו משא"כ בתקיעה דבשמיעה תליא מילתא אפשר ע"י אחר וכן במעין אפשר לטבול בים או במקוה עכ"ל ולפי ה אפשר ליישב דברי הרב מו"ק דשמיעת קול ערב דמי להנאת סוכה דאי אפשר לעשות המצוה של שמיעת קול ערב אלא ע"י עצמו ולכן אמרי' מלל"ן אף שנהנה גופו מקול הערב. אלא דיש לפקפק בדברי הרב מט"י הללו מההיא דנדרים ד' ט"ל ע"א אי בשנכסי חולה אסורים על המבקר אפילו עומד נמי לא דמשום מצוה לית ליה לאיתהנויי מאיסורא והרי התם נמי אי אפשר למצוה ע"י אחר ואפילו הכי אמרי' דכיון שנהנה גופו אסור ולא אמרי' מלל"ן והרב ערך השלחן בסי' תרכ"ט אות א' הביא מ"ש הרב קרבן חגיגה ד' מ"א דסכך העשוי מאיסורי הנאה ומעצי אשרה כשר דמלל"ן ובלבד שלא יזכה בהם דהא קי"ל סוכה גזולה פסולה וכתב ע"ד וז"ל ולמאי דקי"ל בסי' תקפ"ו המודר הנאה משופר לא יתקע בעצמו דכל דאיכא נמי הנאת הגוף לא אמרינן מלל"ן ה"ן בישיבה של סוכה דאיכא נמי הנאת הגוף כמ"ש התוס' בר"ה ד' כ"ח בד"ה המודר לא אמרי' מלל"ן ואפשר לחלק דשאני שופר דהנאת הגוף לא באה מחמת המצוה דאי תוקע לו אחר ליכא הנאה אבל בישיבת סוכה א"א לצאת בלא הנאת הגוף אמרינן מלל"ן אע"ג דאיכא הנאת הגוף עם המצוה עכ"ל ושוב דחה חילוק זה מכח דברי הר"ן בפ"ב דנדרים עי"ש

ומשמע לי מדבריו בחילוק הנ"ל דדידי' עדיפא מדהרב מטה יהודה דלהרב מט"י דוקא כשאי אפשר למצוה ליעשות בלא הנאת האיסור הוא דאמרי' מלל"ן. אבל כשאפשר למצוה ליעשות בלא הנאת איסור אלא בהנאה מההיתר לא אמרי' מלל"ן אבל מדברי הרב עה"ש נראה דכל שאין מציאות המצוה להתקיים בלי הנאה אף שאפשר לקיימה ע"י הנאה מן ההיתר מותר לעשותה מהאיסור דכל שאי אפשר לקיים המצוה בלא ההנאה אמרינן מלל"ן דלא דמי לשופר דהתם אין המצוה תלויה בהנאה ועכ"ל כן בכונתו דהוא בא ליישב דברי הרב קרבן חגיגה שהתיר בסוכה מעצי איסורי הנאה משום דמלל"ן והרי הרב קרבן חגיגה כתב להתיר בסתם ולא חילק בין אם אין לו סוכה אחרת ליש לו סוכה מעצי היתר וא"כ מוכרח בכונתו לחלק כנז"ל ואם לכך נתכון תמיה לי מה יענה למודר הנאה ממעין דאינו טובל בו בימות החמה משום דאיכא הנאת הגוף אף ע"ג דא"א לקיים המצוה בלא ההנאה ולא אמרי' מלל"ן וכי תימא דבמעין נמי אפשר לקיים המצוה בלא הנאה והיינו שידחה הטבילה עד ימות הגשמים ומשום הכי הוא דאסור משא"כ סוכה דאי אפשר לו לדחותה לימים שאין לו בה חפץ הא ליתא דהא תינח למאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה אבל למ"ד טבילה בזמנה מצוה הרי א"א לדחותה כלל וכיון שא"א לקיים המצוה בלא ההנאה היה לנו להתיר לפי דברי הרב עה"ש הנ"ל וכבר ראיתי שם שדחה חילוק זה מכח דברי הר"ן בפ"ב דנדרים ומהש"ס שם בד' ט"ל בההיא דנכסי חולה אסורין על המבקר עי"ש ולענ"ד גם מההיא דמודר הנאה ממעין יש להוכיח דלא כחילוק הנ"ל כאמור. אך לפי דברי הרב המאירי שהביא הרב שער המלך הנ"ל (ס"ק ז') ודאי אין ראיה ממעין וק"ל

יד) והנה הרב הנמק"י בפ"ב דנדרים אההיא דהנאת תשמישך עלי הקשה דלישתרי בעונת מצוה דמלל"ן כדאמרינן המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה ותירץ דאפשר לקיים מצותו באחרת אבל אם אמר הנאת כל הנשים עלי וזרע אין לו לא חייל נדרא עליה לגבי מצות פו"ר דמלל"ן ולמפרשים כן צ"ל דכי היכי דאי אפשר במצות תשמיש בלא הנאה אחרת לבד המצוה ה"ה בשופר וזה דחוק והא דתניא המודר הנאה ממעין אסור לטבול בו טבילה של מצוה בימות החמה לפי שאי אפשר בלא הנאה אחרת מצו למימר שאין מצות טבילה במעין ובימות החמה כמצות שופר ותשמיש של מצוה אבל הריטב"א כתב דקושיא מעיקרא ליתא דתשמיש של מצוה אע"ג דמלל"ן מ"מ פסיק רישיה הוא דא"א דלא מתהני גופו בתשמיש ודמיא למודר הנאה ממעין וחולק עם רבותיו לומר שאין בשופר הנאת קול אלא הנאת מצוה ותמיהני היכי דמיא חובת מצות טבילה במעין ובימות החמה למצות פו"ר למודר הנאה מכל הנשים וזרע אין לו עכ"ל וביאור דבריו נראה דאף דכונתו לומר דלהמפרשים ההם צ"ל דבשופר נמי איכא הנאת הגוף כמו בתשמיש ואפילו הכי שרי כמו בתשמיש בנודר מכל הנשים וזרע אין לו דלמדנו להתיר משופר ולזה כתב שזה דוחק דנוכל לומר דאין הנאת גוף בשופר ומשו"ה הוא דשרי ושוב נרגש דלכאורה יש סתירה לאותם מפרשים מדין נודר הנאה ממעין דמשום שיש לו הנאת הגוף אסור בימות החמה ומדלא מפליגינן בין אפשר לו לטבול במקום אחר להיכא דאי אפשר לו מוכח דבכל גוונא אסור משום דאית ליה הנאת הגוף וא"כ לפי זה הוא הדין בתשמיש ובשופר (לפי דבריהם דאיכא הנאת הגוף) אית לן למימר דאסור ולזה מיישב דלא דמו אהדדי דבהנהו כיון דא"א באחר שרי משום דמלל"ן אבל בטבילה נהי דא"א במקום אחר מ"מ הרי אפשר לדחות הטבילה לימות הגשמים (דס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה וכמו שכתבתי לעיל ליישב ההיא דמודר הנאה ממעין לדעת הרב עה"ש) או אפשר דכונתו לחלק כמ"ש הרב המאירי שהביא בשעה"מ דטבילה שאני שנהנה גם אחר המצוה משא"כ שופר ותשמיש שאין ההנאה אלא בשעת עשיית המצוה ומטעם זה תמה על דברי הריטב"א דיליף לאסור באוסר הנאת כל הנשים וזרע אין לו מדין מודר הנאת ממעין דאסור בימות החמה דשאני התם דאפשר לקיים מצות טבילה בימות הגשמים והוי כאוסר הנאת תשמיש אשתו בלבד: