שדי חמד דברי חכמים רל

ונקיטינן דמנהג שנהגו לכבוד התורה דוחה איסור שבות וכו' ואין לבטלו א"כ גם מנהג זה אין ראוי לבטלו אמנם מאחר שהרב המ"ץ הנ"ל יצ"ו כבר התקין לנהוג כסדר הנז"ל וכל הקהל כבר קבלו וקיימו כן שתי שנים וכוונת הרב המתקן היה לכבוד התורה אין אחר מעשה כלום ואין לערער עוד מחמת המנהג והמערער לא יפה עושה וא"כ אף שאם היו שואלים מתחלה היה ראוי להשיב שאין לשנות המנהג מ"מ אחר שכבר בטלו אותו שנה או שנתים אין להחמיר עליהם שיחזרו למנהגם הראשון והביא שכיוצא לזה כתב הרב מקור ברוך בסי' א' אתוד"ק יצ"ו עיש"ב והאמת כי ראיתי את הדברים האלה בהיותי עסוק בעניינים אחרים ולא אוכל להתיישב ולעיין היטב בכל הכתוב למני"ר יצ"ו ומ"מ נלע"ד דאין ללמוד מדבריו לנדו"ד שלא היה ראוי לשנות המנהג דודאי מהטעמים שכתבתי נכון וראוי לבטל שינוי המנהג הזה וכ"ש כשכבר נתבטל מזה זמ"ר למעלה מעשרים שנה שודאי אינו חוזר ונראה מעתה ועד עולם: סימן קלב (מקונטרס אסיפת דינים מערכת יום טוב סי' ב' אות י"ב

) קלב אם שכח ולא הבדיל במוצאי יו"ט אם יכול להבדיל ביום אסרו חג וכן ביום צום גדליא אם הוא חולה שמותר לו לאכול או שיבדיל ביום צו"ג ויטעים היין לתנוק כדרך שכתבו הפוסקים בברכת היין על הכוס של מילה וכיוצא. או אפשר שיש תשלומין להבדלת מוצאי יו"ט עד סוף שלשה ימים כדרך שאמרו גבי שבת דמבדיל ע"ס יום שלישי. או אפשר דלהבדלת מוצאי יו"ט יש זמן יותר בכל זה הוא מחלוקת הפוסקים רבני האחרונים והבאתי דב"ק בקונטרס זה במערכת הה' אות ט"ו עיש"ב

ועתה מצוה להביא מן החדש כי מצאתי את שאהבה נפשי מר ניהו הכהן הגדול הגאון המפורסם מוהרש"ל מווילנא יצ"ו בספר הבהיר בנין שלמה בקונטרס תיקונים והוספות בדף ה' ע"ג סי' י"ח שדבר בעניינים אלו ולרגל מלאכתי מל"ש אעתיק תוד"ה ומה שיש קצת להעיר בדבריו. וזהו ריש תורה כתוב למר ראוי לחקור במאי דאמרינן (בפסחים דף ק"ו ע"א) דאם שכח להבדיל במ"ש מבדיל עד יום ד' או עד יום ב' אם הוא מתורת תשלומין וכמו בשכח להתפלל מנחה ונפ"מ דאם הזיד ולא הבדיל אין לו תשלומין וכן במוצאי שבת שחל ביו"ט ושכח להבדיל במו"ש וגם במוצאי יו"ט תו אין לו תשלומין כמו בתפלה או דילמא דאינו מתורת תשלומין דבאמת בהבדלה אינו שייך תשלומין כמו שלא מצינו תשלומין בשאר מצות התלויות בזמן רק דהטעם הוא דעדיין לא נשלם הזמן דזמן הבדלה נמשך ממו"ש עד סוף יום ג' והילכך גם במזיד יכול להבדיל וכן אפילו עבר ב' הבדלות ג"כ מבדיל כיון דעדין הוא בתוך זמן ונ"ל ראיה דאינו מתורת השלמה דא"כ לא היה יכול להבדיל רק אם מגיע זמן הבדלה שנית כמו בהשלמה דתפלה ועוד דהיה צריך להבדיל ב' פעמים על שתי כוסות וזה ודאי אין סברא כלל דכיון דמבדיל עתה ממילא עולה גם בשביל הבדלה דשבת אלא ודאי דאינו מתורת תשלומין עכ"ד נר"ו ואני טרם אכלה לדבר כל מ"ש מני"ר יצ"ו בעניינים אלו אמרתי אבא אעיר מה שיש לפקפק קצת בדב"ק הנ"ל) מתבאר מדבריו דבין למ"ד מבדיל והולך כל היום ובין למ"ד מבדיל כל השבת דהיינו עד יום ד' מספקא ליה אם הוא מתורת תשלומין וכו' והדר פשטא דאינו מתורת תשלומין אמנם במחכתה"ר נראה דזה לא יתכן דאם כן מה נענה לקושית הראשונים ע"ד הבה"ג דס"ל דאינו מבדיל אלא יום ראשון וס"ל נמי דאם חל ט"ב במוצאי שבת מבדיל אחר ט"ב ועכ"ל דסבירא ליה דמה שמבדיל ביום ראשון הוא משום תשלומין ותשלומין אינם אלא בשוכח או בנאנס אבל לא במזיד ולכן בעלמא אינו יכול להבדיל אחר יום ראשון מפני שחשוב מזיד מה שלא נזכר כל היום אבל בט"ב סמכינן אמ"ד עד יום ד' לפי שהיה אנוס שלא היה יכול להבדיל ביום א' וכמ"ש כל זה הר"ן בהלכות בפרק ער"פ שם והבאתי בקונטרס הזה לעיל במע' הה"א הנ"ל והבאתי שם דברי הרמב"ן בס' תורת האדם בענין אבלות ישנה דלמ"ד אינו מבדיל אלא יום ראשון אינו מדין תשלומין אלא משום דכולי יומא זימניה הוא וכן דעת היש מקשים שהביא הר"ן שמשום שסוברים דאינו מדין תשלומין הוקשה להם ע"ד הבה"ג שכתב להבדיל בליל מוצאי ט"ב הרי דלמ"ד מבדיל כל היום במחלוקת הוא שנוי אם הוא מדין תשלומין או לא ולדברי הר"ן לדעת בה"ג שהוא משום תשלומין נראה ודאי שמי שהזיד ולא הבדיל בליל מוצאי שבת אינו מבדיל למחר כדקאמר שאין תשלומין למזיד וכל זה לדעת הסוברים דאינו מבדיל אלא יום ראשון אבל לדעת הסוברים דמבדיל עד סוף יום ג' מתבאר מדברי הר"ן הנ"ל דהוא משום תשלומין שהרי המקשים על הבה"ג כתבו דכיון דנקיטינן דאינו מבדיל אלא כל היום נמצא שאין לה תשלומין כלל דכיון דיום הולך אחר הלילה כל יומא מוצאי שבת הוא עכ"ל דמתבאר מדבריהם דמאי דאמרינן דאין לה תשלומין הוא משום שאינו מבדיל אלא יום ראשון דהיום הולך אחר הלילה משמע דאי אמרינן מבדיל והולך עד סוף יום ג' אז יש להבדלה תשלומין דמה שמבדיל מאחר יום ראשון אינו אלא מתורת תשלומין והר"ן הוסיף דגם אי אמרינן אינו מבדיל אלא יום ראשון הוא מדין תשלומין נמצינו למדין דלמ"ד מבדיל כל שלשה ימים כ"ע מודו דהוא משום תשלומין (ובקונטרס הנ"ל תמהתי ע"ד הרב מוהרש"א ע"ד התוס' בדף ק"ז ד"ה אמימר דנראה דס"ל דלא יתכן להבדיל במוצאי ט"ב כשחל במ"ש אלא למ"ד מבדיל עד יום ד' ונעלם ממנו דעת בה"ג ודברי הר"ן הנ"ל כיעי"ש. וכ"כ בפירוש הנשר הגדול הרמב"ן בתוה"א שם דלמ"ד ע"ס יום ג' כולהו תשלומי דראשון נינהו והבאתיו במערכת ה' הנ"ל וכתבתי שם דכן מתבאר מדברי הטור ומרן והרב הלבוש דגבי קידוש כתבו בסי' רע"א ס"ח אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד מקדש כל היום (לשון הפוסקים הנ"ל וכן בש"ע הרב בסי' רע"א אות ט"ז הוא יש לו תשלומין למחר ופשיטא לי דלאו דין תשלומין ממש קאמרי אלא לישנא בעלמא שהרי כתבו בין בשוגג בין במזיד ואולי בכיוון שינה הרב חיי אדם בכלל ו' אות ד' מלשון כל הפוסקים הנ"ל וכתב ואם לא קדש בלילה בין בשוגג בון במזיד מקדש והולך כל הלילה וכל היום והשמיט לשון תשלומין) ואילו גבי הבדלה לא זו בלבד שלא כתבו בפירוש שיש לה תשלומין אפילו אם הזיד ולא הבדיל אלא דקדקו לכתוב שכח ולא הבדיל במוצ"ש מבדיל עד סוף יום שלישי עיין בסי' רצ"ט ס"ו ובחיי אדם כלל ח' אות כ"ב דמוכח דדין תשלומין לתפלה נתנו חכמים להבדלה דכי היכי דבתפלה אין תשלומין אלא למי ששכח הכי נמי בהבדלה וכתבתי שם דמדברי הרמב"ם בפרק כ"ט מהלכות שבת דין ד' יש לדקדק כן מדגבי קידוש כתב מפורש בין בשוגג בין במזיד ואילו גבי הבדלה כתב ואם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר וכו' ולא כתב בין שוגג בין מזיד משמע דבהבדלה אין הדין כן ושוב כתבתי דאין הכרח מזה דכיון דשניהם בדיבור אחד נאמרו (קידוש והבדלה שנאם בדין ד') י"ל דסמך עמ"ש בקידוש בין שוגג בין מזיד דה"ה בהבדלה ונפלאתי שם על הרב מוהרש"ז בש"ע שלו בסי' רצ"ט ס"ח שהוסיף מדעתו וכתב שכח או הזיד ולא הבדיל וכתבתי די"ל דמ"ש הפוסקים הנ"ל שכח הוא משום דכללו בדין אחד המבדיל עד סוף יום שלישי והבדלה שאחר יום ראשון ודאי אינה אלא מתורת תשלומין ולכן דוקא בשכח הוא דמבדיל אבל כשבא להבדיל ביום ראשון עצמו לא בעינן שכח דאפילו במזיד הדין כן דאינו בתורת תשלומין אלא משום דזימניה הוא דהיום הולך אחר הלילה ומטעם זה בקידוש דהתשלום הוא דוקא ביום שבת אין חילוק בין שוגג למזיד ומדברי הרמב"ם דקדקתי שיש לחלק בין מבדיל ביום ראשון למבדיל בשאר הימים מדנקט מבדיל תרי זימני (שכתב אם לא הבדיל בלילה מבדיל למחר ומבדיל והולך עד סוף יום שלישי) ולא סגי ליה למיכלינהו ולמימר אם לא הבדיל בלילה מבדיל עד סוף יום שלישי לרמוז דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי דלהבדיל למחר לא שאני לן בין שוגג למזיד אבל להבדיל בליל ב' ומשם עד סוף יום ג' הוא מדין תשלומין ואינו אלא בשכח אבל לא במזיד ויישבתי בזה דברי ש"ע הרב עי"ש וכל זה הוא היפך דעת הגאון הנ"ל יצ"ו דפשיטא ליה דגם מה שמבדיל עד סוף יום ג' אינו מדין תשלומין ופליאה בעיני דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו דברי הר"ן והרמב"ן שהבאתי למעלה וגם היה לו לעמוד לפי שיטתו על מאי דנקטו הפוסקים בסי' רצ"ט דין זה בשכח וביאר עליה הכהן דלא תיקשי לן מדבריהם לפי שיטתו

שוב כתב (בבנין שלמה שם) דיש ראיה ברורה דמה דמבדיל עד סוף ג' ימים אינו מדין תשלומין אלא זמנה נמשך עד סוף יום