שדי חמד דברי חכמים רד

לחלוץ או ליבם זלט"ו דנהי דאין מחייבים אותו לזלזל עצמו כדי לקיים המצוה מ"מ אם רוצה לקיים המצוה אין מזניחין אותו ורבנן סברי כיון שיש זילזול כ"כ בחליצה או יבום אינו רשאי כן נ"ל עיקרן של דברים ואין מזה הכרח דלא כסברת הגאון חת"ס כמש"ל אחר זמ"ר מצאתי להגאון שו"מ ח"ב סי' קל"ה (שני) שהאריך מאד בדברי רש"י ומרן כ"מ הנז"ל וכתב ליישב דברי רש"י בכמה אנפיה ודעתו בזה דאי אפשר לומר דהחליצה תלויה בנישואין אלא אף אם לא תנשא צריכה חליצה וכדעת התפ"י הנ"ל ותימה שלא הזכיר מתשו' החת"ס הנ"ל ומני"ר השו"מ רב תנא הוא דמסייע ליה להרב אפריון שלמה נר"ו בסברתו הנ"ל. אחר שנים רבות נדפס ספר עמודי אש וראיתי שם בסי' כ' אות נ"ג שכתב דבשו"ת דברי חיים (דיני ר"ה סי' ו') כתב דחליצה היא מצוה בפ"ע ולאו הכשר מצוה כדי שעי"ז תוכל לינשא וכתב שבשו"ת באר יצחק סי' י"ז לא כ"כ ושהביא ש"ס דסנהדרין דף י"ט ומני"ר הגאון המחבר יצ"ו דחה ראייתו והאריך קצת בזה ונפ"מ לאשה שאסורה לינשא כגון רואה דם מחמת תשמיש וכדומה אם מחוייבת בחליצה ומסיק בצ"ע ולא פניתי כעת לעיין בדב"ק לך נא ראה. והרב האל"ף בס' אורות אלים בליקוטי הזה"ק (בדף ל"א ע"א) ע"ד הזה"ק דף קפ"ו ע"ב כתב הגדתי היום כי בעינינו ראינו איש אחד מת אחיו בלא בנים ואלמנתו זקנה ואמרו לו הטובים מצוה הבאה לידך לחלוץ ויש בה הצלת נפש המת כמ"ש בזה"ק והאיש הזה נתעצל במצוה כי נדמה לו שהיא טרחא שלא לצורך מאחר שהיא זקנה ואינו רוצה לינשא ושקיל למטרפסיה שכלה זרעו רח"ל הנה כי כן מי שבא לידו מצוה זו ימהר יחיש אי משום שלא להחמיץ המצוה ואי משוס הצלת נפש אחיו יפשא"ק עכ"ל

ובעיקר מצות חליצה אם יש מצות עשה על היבמה או דוקא היבם מצווה לייבם או לחלוץ כתב הרב שו"מ במהדורא ג' ח"ב סי' ק"נ דבס' ישועות יעקב סי' קס"ה חידש בנו הרב דהיא אינה מצווה על מצות יבום ושנסתייע מתשו' הרשב"א סי' י"ח דלכך אין מברכים על מצות יבום שעיקרה אינה מצוה אלא משום פו"ר והיא אינה מצוית על פו"ר והרב שו"מ הרבה להשיב על טעמו של הרשב"א והניח דבריו בצ"ע (כמו שכתבתי בשמו במערכת ברכות סי' א' סוף אות ט"ז) ושוב כתב דגם הרשב"א לא אמר שהיא אינה מצווית על מצות יבום רק כתב שתכליתה היא למצות פו"ר אבל גוף המצוה בעצמותה היא מצוה בפ"ע ובשו"ת ח"צ סי' א' נסתפק אם הכונה שבחליצה היא כונת מצוה או מתורת הקנאה ואי נימא דהיא אינה מצווה א"כ איך אמרו עד שיכוונו שניהם הא היא אינה מצווה כלל ורצה להביא ראיה למה שחדש בישו"י הנ"ל ומסיק שהדבר צ"ע ותימה בעיני שנעלם מהם דברי הרב מוהרימ"ט בחאה"ע סי' י"ד שהביא שהרב מוהראנ"ח לא רצה שהאוננת תחלוץ ומסיק בטעמו לפי שחליצה היא מצוה ואונן פטור מכל המצות הרי דס"ל דגם האשה איתא במצות חליצה ככל המצות (שלא הז"ג) שנשים חייבות ומרן חיד"א בברכי יוסף חיו"ד סי' שמ"א אות ו' תמה על הרב מוהרימ"ט דהמסתכל יפה בדברי הרמב"ם והסמ"ג יראה דמצות חליצה אינה אלא על החולץ ושכן מוכח להדיא מדברי הרב החינוך שכתב במצות חליצה ומצות יבום וחליצה האיש הוא דמקיים ולא האשה והוכיח כן גם מדברי הרב מוהר"י ן' פלט בתשו' להראב"ד שהביא הרב מוהר"ד אבודרהם בריש ספרו בטעם שאין מברכין על החליצה משום דמצוה הבאה בעבירה היא שאינו מקיים מצות יבום וכן האשה אינה מברכת על החליצה ולא על היבום משום דלא מיפקדא אפ"ור וכיון שאינה במצות יבום אינה במצות חליצה וכו' ושוב נרגש דמדברי תשו' הרשב"א בסי' י"ח (כמ"ש בטעם שאין מברכים על החליצה כנז"ל) משמע דמצות חליצה איתא גם באשה אלא דמשום שעיקרה משום פו"ר והיא לא מיפקדא אין מברכין וזה דלא כדמשמע ליה להרב בישו"י הנ"ל להבין מדברי הרשב"א דאשה אינה במצות חליצה) וכתב ליישב שהרשב"א בא ליתן טעם על מה שאין האיש מברך אבל מודה הרשב"א דאין האשה במצות חליצה והביא שמצא כן במכתב להרב מוהר"א יצחקאי שכתב בפשיטות דאין על האשה מצוה בחליצה וכל מעשיה מעשה קוף בעלמא והביא מ"ש הר"ן ברפ"ב דקידושין במאי דאמרינן מצוה בה יותר מבשלוחה דאף ע"ג דהיא לא מיפקדא אפו"ר מ"מ היא עושה מצוה שמסייעת להבעל לקיים המצוה וכתב שכן י"ל גם בחליצה דגם היא עושה מצוה. שמסייעת להיבם לעשות מצות חליצה ומ"מ היא אינה במצות חליצה כהיבם רק הויא כנטפל לעושי מצוה וכו' אלו תוד"ק. והוא חידוש שנעלם כ"ז מעיני שני צנתרות הזהב הנ"ל ודעת מאר עינינו נצי"ב מל"ך יצ"ו בספרו הנורא העמק שאלה בפרשת כי תצא שאלתא קנ"ד אות א' כדעת מרן חיד"א בברכ"י הנ"ל עי"ש דב"ק ומדקדוק לשון מוהר"ם בתשו' הקצרות סי' רמ"ד (ה"ד בחיים ושלום דף צ"א ע"ב) וז"ל ועוד מ"ע היא לגבי יבם לחלוץ או ליבם וכו' וכלשון הזה כתב גם בתשו' הארוכות ססי' תצ"ב (הובא בחי"ש שם) נראה דרק על היבם רמיא חיוב מצוה זו ומשמעות לשון רש"י בקידושין דף י"ד ע"א במ"ש בש"ס בחליצה מנלן (שכתב מנלן דחליצה מתרת לינשא דילמא מצות חליצה הוא דרמי רחמנא עלה ולעולם לא משתריא) הוא דיש עליה מצות חליצה אבל אינו מוכרח כ"כ וק"ל. ועיין בקונטרס הכללים במערכת העי"ן אות ע"ג (בד"ה וזאת) מה שהבאתי בשם הרב אפריון שלמה נ"י במכתבו אלי:

סימן קכ (מקונטרס אסיפת דינים מערכת חליצה סי' א' אות מ')

קכ הכרת היבם ע"י כתב אי מהני הנה בכנה"ג סימן קס"ט אות כ"ז כתב וז"ל אפשר דאפילו מפי כתב מהני להכיר אותה מוהר"א אביוב הו"ד במוהרשד"ם סי' רל"ט ע"כ והביאו הבאה"ט בסקי"א וס' מוהרשד"ם אין מצ"א ומדדייק לכתוב להכיר אותה לבי מגמגם דאפשר דרק להכיר אותה מהני מפי כתב אבל לא להכיר את היבם והטעם דבהכרה דיבמה איכא סברת הר"א אסמעאל רבו של הרי"ו דא"צ הכרה כלל נהי דלא נקטינן כוותיה כמ"ש מרן בב"י, מ"מ אהני לן שיטתיה להקל בהכרה זו לסמוך על הכתב. אבל בהכרה דיבם דמוסכם לכ"ע אפשר דלא סמכינן על הכתב ועוד בהכרה דידה גופא נראה דלא החליט מוהרא"א ורק בלשון אפשר הוא דאמר, איברא דבס"ח בקצרה ס"ק כ"ה כ' באה"ט בפירש"י כן כמ"ש הרב פ"ת. אך לע"ד שנ' אינו מדוקדק, כי לפי הנראה הבאה"ט לא ראה בגוף תשו' מוהרשד"ם רק עינו ראה בכנה"ג ויעתק משם (עיין בקונטרס כללי הפוסקים סי' ט"ז אות א' מ"ש שם בלשון אפשר אם הוא ספק) והרי בכנה"ג כתוב בלשון אפשר, וצריך לעיין בגוף דברי הג' ב"מ שהביא הרב פ"ת בסקי"א דנראה דסומך על סברת מוהרשד"ם דההני עדות בכתב שזאת היא אשת המת בצירוף סברת הר"א אסמעאל הנ"ל עי"ש אבל בהכרת היבם אפשר דאין דעתו לסמוך אעדות שבכתב, וממ"ש בפ"ת סי' ק"ג סקי"ב בשם הב"ח נראה דדעתו לסמוך בהכרת איש ואשה לגט ע"י שטר שאינו מקויים כשאין השטר יוצא מתח"י עיי"ש וא"כ ה"ה בהכרת יבם ע"י שטר שאינו מקויים שאינו יוצא מתח"י היבם נראה דמהני

אחר איזה ימים בא לידי בשאלה ס' מצות חליצה וראיתי בסימן כ"ו אחר שהזכיר שצריך הכרה ליבם וליבמתו וכו' ואפילו עדות בכתב מהני בזה ושם בביאורו אות ל"ב שכ"כ הב"ח בשם מוהרשד"ם סי' רל"ט וע"ש שכ' בלשון אפשר דהמעשה היה שע"א העיד על אחי המת שכבר הלך לעולמו ואח"ז בא כתב מקושט"א שהוא עדיין בחיים וכ' השואל מוהרא"א דעדות עפ"י כתב ל"מ לאיסור נגד העד דדוקא בהיתר עגונה מהני עדות בכתב ולא באיסור ואפשר דאף לענין להיתר לומר שהוא אחי המת מועיל אבל לא לאיסור ע"כ ולדעתי ברור דמהני עדות מפי כתב דהא מהני עדות אשה או קרוב וכל הפסולים משום דהוי גל"מ בעלמא ועיין הרמב"ם פ"ד מה"י ואפילו אשה וכו' עד כענין שביארנו בסוף הלכות גירושין ושם כתב דמהני ג"כ מפי כתב עיי"ש משום דהוי גל"מ בעלמא וגם בזה שייך עגונה כמ"ש התוס' גטין דף פ' ד"ה שם עירו עכ"ד ה"ס מ"ח הנ"ל

והנה טרם שראיתי דברי הס' מצות חליצה הנ"ל בהיותי נבוך בזה שלחתי לרבנו דורינו יצ"ו לשאול מהם פשר דבר בזה וזאת תשובת הגאון המפורסם מוהר"ז שטערין בע"ס זכר יהוסף נר"ו והאריך בחריפותו ורוחב דעתו בתילי תילין של הלכות ואיידי דחביבותיה גבן אמרתי להעתיק דב"ק וז"ל ואמנם עיקר ספקו של מעכ"ת מצד דברי מוהרשד"ם שהביא הכנה"ג וכו' הנני להעתיק