שדי חמד דברי חכמים קכד

קבלה אין להתיר משום שמחת יו"ט דדברי קבלה חמירי ודאי מאיסורין הדומין למלאכה דאורייתא ושמעתי שגאון גדול בדורנו יצ"ו התיר איסור דדב"ק משום מניעת שיו"ט ואין דעתי נוחה בזה

ומה שמותר משום שמחת יו"ט אם מותר גם בחול המועד רשמתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת חול המועד אות ו'

וכדי לעטר קונטרסי עטרת חכמים אכתוב פה אשר כתב אלי רב רחימאי הכהן הגדול המפורסם מוהרש"ל הכהן מווילנא יחיה בענין שמחת יו"ט וז"ל ובאמת לפמ"ש הרמב"ן בסה"מ בשרש א' דהלל ביו"ט הוא מדאורייתא והוא מכלל השמחה שנצטוינו וביום שמחתכם וכו' עי"ש. ובשאגת אריה סי' ס"ט בודאי כל המרבה לומר שירות ותשבחות ביו"ט הרי זה משובח שמקיים בזה מצות שמחה שנוהגת כל היום ואפשר דמשו"ה אמרו דבזה"ז אין שמחה אלא ביין משום דאין אומרים שירה אלא על היין שע"י ששותה יין ביו"ט ואומר אח"כ שירות ותשבחות להשי"ת מקיים מצות שמחה כתקנה שמחה לה' ושמחה של לכם דבשניהם כתיב לשון שמחה ואפשר שעל זה כיונו לכם במ"ש חלקהו חציו לה' וחציו לכם ור"ל שישתה יין ויאמר שירות ותשבחות דהרי כתיב ביין המשמח אלהים ואנשים ואמרינן בעירובין אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, ובהדיא כתיב בחג השבועות בפ' ראה ושמחת לפני ה' אלהיך והיינו שירה (ולפלא בעיני על הרמב"ן שם שלא הביא סיוע לדבריו ממקרא זה דאילו אקרא שהביא הרמב"ן השיג השאג"א עי"ש אבל מקרא הנ"ל היא ראיה שאין להשיב עליה). ומ"ש עוד שם דמהש"ס פסחים משמע דוקא דבתורה יוצא חציו לכם ובה כתיב משמחי לב כבר הק' בעצמו שם דמה צריך קרא לזה תפוק ליה משום מצות שמחה ותי' דחוק. אך לענד"נ בהקדים מאי דקשיא לכאורה דאטו ר"א פליג על עיקר מצות שלמי שמחה ביו"ט דהא ילפינן ג"ש מהר עבל דשמחה היינו בשלמים דוקא ומי נימא דכל המשניות וברייתות דהוזכר בהם מצות שלמי שמחה ביו"ט כולהו דלא כר"א ועוד דמאי מק' בש"ס פסחים דף ע"א מדתנן ההלל והשמחה ח' וזימנין דלא משכחת וכו' ומאי קושיא דילמא מתני' ר"א היא דס"ל דאדם יוצא בתורה ושפיר משכחת ח' לעולם ולכן נ"ל דבקרא ושמחת בחגך וקרא ושמחת לפני ה' אלהיך לא פליגי כלל דודאי בזמן הבית היה מחוייב לזבוח שלמי שמחה ולאכול ובזה יוצא לה' ולכם דמשלחן גבוה זכו ואם היה רחוק מירושלם או בזה"ז חייב לשתות יין ולומר שירה ובזה מקיים לה' ולכם. רק פליגי בקרא דעצרת תהיה לכם ועצרת לה' אלהיך והני קראי מיירו בכשאין לו דבר במה לשמח שהוא רחוק מירושלים וגם אין לו יין ובזה אמר קרא דמ"מ חייב לקיים או לכם או בתורה דהוא לה' או באכילה ושתיה דשאר משקין ובהא פליגי דר"י סבר חלקהו ור"א סבר דאו או קאמר קרא ואף דאינו יוצא בהם מצות שמחה מ"מ מקיים בזה מ"ע דעצרת תהיה לכם ולה', ואף דחיוב ת"ת נוהג בכל יום מ"מ נפקא מינה דבכל יום יוצא בפרק אחד שחרית וכו' משום דנצרך לעסוק במלאכה לפרנס אנשי ביתו וביו"ט דפנוי ממלאכה חייב לעסוק בתורה כל היום ולר"י חצי היום והכי אמרינן בירושלמי דתענית סופ"ג הביאו מרן הב"י דלא נתנו מועדים אלא לעסוק בתורה וחד אמר לאכילה ושתיה ואפשר שלמדו זה מהני קראי דעצרת היינו עצור ממלאכה ונתן הכתוב בעצמו ע"ז טעם דמשו"ה צוה שיהיה עצור מן המלאכה כדי שיהיה לו פנאי לעסוק בתורה ואידך דריש מאידך קרא, ולפי התנחומא שהביא מרן הב"י משמע דמפרש בדברי ר"א דקראי מיירו בתרי גווני דהפועלים ובע"ב צריכים לקיים לה' ותלמידי חכמים צריכים לקיים לכם וכן משמע באמת בביצה דף ט"ו ע"ב דלהתלמידים אמר לכו אכלו משמנים ועל בעלי בתים כעס ואמר שמניחים חיי עולם וכו' ובתוס' שם נדחקו בזה וגם מה שסיימו התוס' ומ"מ אמר להו לכו אכלו וכו' משום שמחת יו"ט תמוה דהא ר"א סבר דשמחת יו"ט רשות אבל להתנחומא ניחא דמ"ש שמחת יו"ט רשות הוא להעוסקים במלאכה כל השבוע אבל לת"ח מצוה. ומ"ש השאג"א דבתורה נמי יוצא ידי שמחה דכתיב משמחי לב, תמיה לי דהיאך שמעינן מר"א דס"ל דשמחת יום טוב רשות דהא בכלו לה' נמי שמחה היא וא"כ גם לדידיה חובה לכל האנשים וצע"ג, עכ"ד הגאון הנ"ל יחיה. אחר זמן יצא לאור ספרו הבהיר בנין שלמה ועי"ש בסי' ל"ב וסי' ל"ג ואביטה נפלאות תורתו בעניני שמחת יו"ט והוכיח שם דבזמן הזה הת"ח העוסקים בתורה ורבני הקהלות הנוטלים שכרם מן הצבור מידי חדש בחדשו חלף עבודתם בצרכי צבור לדון ולהורות בדיני איסור והיתר הם העומדים תחת הלוים בזמן המקדש וכשם שהטילה תורה מ"ע על ישראל בזמן הבית ליתן תו"מ ושאר מתנות כהונה ולויה לכהנים הלוים המחזיקים בתורת ה', כן מוטל בזה"ז לשמח את הת"ח ורבנים בכל הרגלים כי הם במקום הכהנים הלוים עי"ש דבריו הנעימים, וכן הוא המנהג בעיירות גדולות מערי תוגרמה רבים מיראי ה' גבורים ובעלי בתים חשובים לחלק חלוקא דרבנן סמוך לכל יום טוב לכל רבנן ותלמידהון דעסקין באורייתא, אשריך ישראל:

סימן פה (מקונטרס הכללים מערכת השי"ן אות צ"ה)

פה שינה בבית יחידי דאסור כמ"ש בשבת פרק שואל ד' קנ"א ע"ב והישן בבית יחידי אחזתו פלניתא כמ"ש שם והביאו הסמ"ג בעשין ע"ט והרי"ף והרא"ש הוסיפו בלילה כיעי"ש נראה ודאי דגם לגירסתינו אין הכונה אלא על שינת לילה ויוכל להיות דהרי"ף והרא"ש היו גורסים כגירסתינו ומפרשי דר"ל בלילה אבל על שינה ביום יחידי אין לחוש. וכ"כ הרב מחצית השקל בסי' רל"ט סק"ו ועל שינת לילה ודאי דחייב אדם ליזהר ולקיים דברי חכמים ומאד הייתי מצטער על זה שכמה שנים ישנתי בבית מדרשי בזמן שלא מצאתי לי חבר עד שמצאתי את שאהבה נפשי מרן מוהרד"ף בס' מזמור לדוד בד' קי"א ע"ב (ע"ד מרן הפר"ח בסי' קי"ו ס"ט שהביא דין זה) שכתב דנראה לומר דהיינו דוקא בישן בחשך אבל אם יש שם נר לית לן בה וכמבואר בירושלמי פרק במה מדליקין (דהכי אמרינן התם בהלכה ו' אמתני' דעל ג' עבירות נשים מתות וכו' א"ר לוי בג' מקומות השטן מצוי לקטרג המהלך בדרך בעצמו והישן בבית אפל לעצמו וכו' ולא נימא דפליני אש"ס דילן עכ"ל גם הרב פני משה ע"ד הירושלמי הנ"ל כתב אבל אם יש שם נר אין קטרוג עי"ש ומתבאר דאף דבלשון הירושל' (הישן בבית אפל) היה אפשר לפרש דגם ביום אם הוא בבית אפל יש בו סכנה משמע להו דאין הקפידה אלא בלילה (אלא דמימרא זו דר' לוי איתא במדרש רבה קהלת פרשה ג' ע"פ עת ללדת ולא הוזכר שם ישן בבית כלל עי"ש) ומרן החבי"ף בס' תוכחת חיים ח"א ד' ב' ע"א הביא דברי תרגום יונתן ב"ע ע"פ לא טוב היות האדם לבדו לא תקין דיהא אדם דמיך בלחודוי עביד ליה איתתא דתהא סמיך לקבליה וכתב תוכחת מגולה על המאחרים לישא שנכשלים בכמה דברים ואחד מהם שישנים יחידים והישן יחידי אחזתו פלנית וכן תרגום יב"ע וכו' עי"ש ונראה כונתו דאף דמסתמא הם ישנים בבית אביהם או קרוביהם מ"מ כיון שצריכים לישן בחדר מיוחד יש בזה משום ישן בבית יחידי דבית היינו חדר כמ"ש הרבנים מג"א ובאה"ט בסי' רל"ט בשם מוהרי"ל (שהביא המג"א בסק"ו הא דהישן בבית יחידי אחזתו פלנית וסיים ובית היינו חדר מוהרי"ל ומשמע דכונתם לומר דאף אם ישן בבית שיש שם עוד בני אדם מכל מקום אם הוא בחדר אחד יחידי יש קפידה) ופעם אחת בהיותי בעיר אחרת בבית אחת עם שני רבני דורנו יצ"ו ובלכתי לחדרי ללון יחידי הייתי מחזר אחר נר שיהא דולק כל הלילה בחדרי עפ"י דברי הרב מזמור לדוד ואמר לי האחד המיוחד יצ"ו שראה (או שמע) בביאורי הגר"א שכתב דאין קפידה בזה אלא בבית שאין שם דיורין אחרים ונראה דמפרש תיבת יחידי אישן ואבית וביאורי הגר"א לא שכיחי גבאי (זולת לחאה"ע) ובשובי לביתי עיינתי בס' וראיתי להרב יפה ללב נר"ו בד' קע"ג סוע"ד שכ' וז"ל עיין בס' אותיות להרב משה אשכנזי נר"ו (ולא ידעתי איזה ספר הוא) הנדפס עתה חדש שכתב בד' רי"ט וז"ל איתא בשבת אסור לישן בבית יחידי וכל הישן בבית יחידי אחזתו פלנית מלשון הגמרא משמע דוקא אם הבית הוא יחידי אבל אם דרים אנשים בבית מותר לישן בבית אחד א"ד יצ"ו ועיין במג"א סי' ר"מ סקי"ו וס"ק כ"ו עכ"ד הרב יפה ללב וכונת ציונו לדברי המג"א סי' ר"מ היינו לומר דבית הוא שם משותף לבית ולחדר אחד מהבית וכמ"ש בפרמ"ג שם ולכן מלשון בית האמור