שדי חמד דברי חכמים קד

מהדוחק להעמיס זה בדברי רש"י ובגופא דמתני' דמסתמא קא"פ הוא קא"פ דאוריתא ומי הזקיקו לפרש המשנה בק"פ דרבנן דוקא ועיין בתומים שרשמתי במערכת הנון אות ז"ך מ"ש לדחות ראיית המשנה למלך: סימן עג (מקונטרס הכללים מערכת העי"ן אות נ"א

) עג עדות נוגע בדבר דפסול לעדות אם משרתי הבית שכירו ולקיטו הוו נוגעים בעדות הרב פ"ת בח"מ רס"י ל"ג הביא דהרדב"ז כתב דמשרתי הבית כשרים דאינם אלא כאוהב דכשר ושבתשו' אחרת כתב דהוו נוגעים ושבתומים כתב לענין שכירו ולקיטו דיש ראיה מדברי הרמב"ם דכשרים להעיד עי"ש והרב שם אריה בחאה"ע סי' ל"ד (בד"ה ולענין) כתב בשם אחד מהדיינים שפסל אחד מהעדים לפי שהוא נאמן ביתו ופסול לעדות ותלה עצמו במה שהביא בעטרת צבי סי' ל"ג ובבה"ט (אולי צ"ל פ"ת כי בבאה"ט לא מצאתי זאת) דעה אחת דמשרתי הבית פסולים להעיד וכתב ע"ז תלה עצמו בדעה דחויה וכבר כ' באו"ת דכשרים להעיד וכן עמא דבר עכ"ל (והוא לענין ביטול קשר השידוך עי"ש) ונעלם מעיניהם דברי רבינו מוהר"י ן' מיגאש בתשו' סי' קס"ב שכתב דשכירו וכן בן הבית שלו בין בשכר בין בחנם הרי הוא כאוהב ושונא שמעדים לו מפני שלא נחשדו ישראל על כך עכ"ל וכתב הרב חשק שלמה רס"י ל"ג וה"ד הרב נדיב לב בח"מ סי' ג' דהרב אדרת אליהו פסק דכשר וכן הכריח מתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' ו' וכן דעת הרב פליטת בית יהודה כמ"ש הכנסת הגדולה שם ובסי' ל"ז אות מ"ד וכ"כ בשם פסקי הט"ז וש"ך שכתב מוהרי"ב דהשכירים והפועלים ומי שלוקח פרס מרבו ללמוד תלמידים בחנם דהם כשרים ואפילו מדת חסידות ליכא ומוהרשד"ם כתב דראוי לחוש ממדת חסידות הנך רואה אמבוהא דרבנן קדישי ומלכם בראשם רבינו מוהר"י ן' מיגאש סברי מרנן דמשרתי הבית כשרים לעדות ומ"מ הטיב אשר דבר הרב פ"ת דאין לומר בזה דרך כלל לפסול או להכשיר והכל לפי הענין אם יראה לדיין שיש צד הנאה להעד ע"י עדות זה פסול והכריח כן מדברי הרדב"ז עי"ש וכ"כ הרב נדיב לב (אחר שהביא סברת המכשירים) וז"ל ונלע"ד דה"ד כשאין לחוש אפי' בחשש רחוק דמטי ליה הנאה בעדות זו אבל כשיש לחוש צד הנאה אפילו בדרך רחוקה והפלאה פסולין וזה מדוקדק בדברי הרדב"ז שפסלו מטעם זה וכן מתבאר מדברי מוהרשד"ם בח"מ סי' מ"ה שפסל עדות השכיר מחשש דאפשר דמעיד כדי להסיר תרעומת אדוניו מעליו וכן י"ל בדברי מוהר"י ן' מיגאש סי' קס"ב דמכשיר לשכיר ובן הבית היינו דלא מטי ליה שום הנאה אבל כי איכא למיחש ראוי לחוש עכ"ד הרב נדיב לב. ובשו"ת באר מים חיים מוצירי באה"ע סימן יו"ד כתב דרצה אבי הבת לפסול עד אחד המעיד בבתו שקבלה קידושין לפי שהעד שותפו של המקדש וכתב ע"ז הרב המחבר דאין צריך להאריך בביטול דבר זה כי דבר פשוט הוא דשותף כשר להעיד ושם בסי' י"א הובא תשו' שני רבני קושטא (הראשון הוא רב יד המלך) שהאריכו בנדון ההוא ועל הטענה שרצה לפסול עדות השותף כתבו הנה סברא זו היולדה והמחזיקה הוא הרדב"ז בח"ב סי' שי"ב שכ' וגם הם נוגעים בעדות דניחא להו שתהיה בתו של ראובן אשת אדונם לפי שראובן עשיר וכו' ואדרבה מדברי הרב שכתב הילכך כיון דעיקר טעמא לא הוי אלא חומרא בעלמא לא מחמרינן אלא היכא דאיכא עדות גמורה ואינם נוגעים בדבר הרי דאם היה מצד הדין לא מבטלינן העדות עשום האי הנאה עכ"ל הנך רואה דגם הרבנים הנ"ל סברי דלא החליט הרדב"ז לפסול מהאי טעמא אלא בנדונו ושני גדולי דורנו רבנן תקיפי מארי דארעא דישראל הובא דבריהם בס' נדיב לב חאה"ע סי' ח' ד' כ"ט ע"ד שקו"ט קצת בתשו' הרדב"ז הנ"ל וכתבו במסקנתם דבנדון דידהו דמכמה טעמי קרוב לודאי שאינה מקודשת אף סברת הרדב"ז חזי לאיצטרופי לחוש משום נוגע בעדות עי"ש שלא זכרו שרים תשו' רבינו מוהר"י ן' מיגאש ותשו' הרשב"ץ וחשק שלמה הנז"ל

ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות י"ד הביא תשו' רבנו מוהר"י ן' מיגאש הנ"ל וכתב ומוהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב סי' ק"י (ד' כ"ט ע"ב) כתב בשם הרדב"ז במקדש בת אחת בפני שני נעריו הם נוגעים בעדות דניחא להו שתהיה אשת אדונם אביה עשיר ויש לדיין להעמיק לדעת אם נמצא שיש צד הנאה לזה העד בעדות זו ודוק עכ"ל נראה ג"כ דכונתו לומר דלא פסל הרדב"ז אלא ביש לחוש לצד הנאה ע"י עדות זו ולכן ס"ל דאין מדברי רבינו ן' מיגאש סתירה למ"ש הרב מוהריק"ש בשם הרדב"ז ונראה דלא ראה בגוף דברי הרדב"ז רק מ"ש בשמו הרב מוהריק"ש שא"כ היה לו ליישב שתי תשו' הרדב"ז שהביא הכנה"ג (שהביאו שם) דאינן סותרות ובס' ישרי לב ד' ע' ע"ב ציין לעיין בזה בס' משכנות הרועים מערכה זו ואין מצוי אצלי ובס' זכרנו לחיים מערכה זו (בח"א) הביא תשו' הרב מוהר"י ן' מיגאש ולא זכר מכל הנז"ל עי"ש

והנה ממ"ש הרדב"ז (שהביא הרב מוהריק"ש בתשו' הנ"ל) במקדש בת עשיר בפני שני נעריו דשני נעריו עמו חשיבי נוגעים בעדות דניחא להו שתהיה בת עשיר אשת אדניו נראה לכאורה דס"ל דמאי דפסלינן נוגע בעדות לאו דוקא בדאית ליה הנאת ממון אלא אפילו אם אינו אלא ניחותא בעלמא חשיב נוגע ואם זהו דעתו אין הכל מודים בסברתו שהרי הרב מוהרימ"ט בח"א סי' י"ד ובח"ב חח"מ סי' פ' כתב דמסתברא דלא מיקרי נוגע בעדות בדבר דלאו הנאת ממון אלא שדעתו קרובה לגבי חברו והרבה להוכיח כן והביא דברי התוס' בב"ב ד' מ"ג ד"ה מפני שמעמידה בפני ב"ח שהקשו דת"ל דלא ניחא ליה דליהוי ליה תרעומת ותי' י"ל דלא מיפסיל לעדות בשביל כך אי נמי הכא מיירי במכיר בה שהיא שלו דליכא תרעומת ומשמע דלתי' שני אי איכא טעמא דתרעומת איפסיל בהכי וכתב דליתא וכונת התוס' לתרץ לרווחא דמילתא כלומר דמהכא ליכא למשמע מינה וכו' עי"ש שהאריך בענין זה ואין דעתו נוטה להחליט שיהא דין נוגע בעדות במידי דליכא הנאת ממון ושאף אם נאמר דשייך בזה דין נוגע לענין להתרחק מלהיות עד בענין כזה מ"מ לא נוכל להחליט לפסול העדות מפני זה והביא תשו' הרב מוהריב"ל דנראה דס"ל דגם בכה"ג מיקרי נוגע בעדות והשיב על ראיותיו לך נא ראה אשר דבר בקדשו בענין זה. והרב מחנה אפרים בהלכות עדות סי' ה' הביא דברי התוס' בכתובות ד' צ"ב ד"ה היכא דתפסו בפשיטות תירוצם הראשון שבב"ב ד' מ"ג דלא מיפסלי משום נוגע מפני חשש התרעומת וכתב דהטור בסימן ל"ז תפס תי' שני של התוס' והשיב קצת ע"ד הרב מוהרימ"ט עי"ש ויש לתמוה על הרב מח"א דנמשך אחר גירסת מרן הב"י ופירושו בדברי הריב"ה ולא שת לבו לעיין בדברי הרבנים ב"ח וש"ך ס"ק כ"א שהביאו גירסא אחרת בדברי הטור והוא עיקר לדעתם ולפי דבריהם גם הטור נקיט דאינו חשיב נוגע לפוסלו משום חשש דתרעומת ושכן פסק בהג"א מא"ז וכן מוכח דעת כל הפוס' וכן עיקר עי"ש וכן יש לתמוה על הרב אהל יעקב שאביא בסמוך (בד"ה הנך רואה) עי"ש ומרן חיד"א בס' ברכי יוסף ח"מ סי' ל"ז אות ו' כתב אפילו אין להם הנאה אלא עשות רצונם נוגע בדבר מיקרי מוהריב"ל ח"א סי' ל"ד ועיין כנה"ג אות מ"ו ומוהרימ"ט ח"מ סי' פ' ובס' אדמ"ק סי' כ"ה הקשה ממ"ש מוהריב"ל עצמו ח"ג סי' קי"ט וקכ"א ומה שתירץ הרב הנז' לא יגהה מזור ע"כ תוד"ק ואמ"א שו"ת הרב מוהריב"ל ואדמ"ק לידע מאי קאמרי רבנן בזה. וכן ס' קצה"ח ושער משפט שציין הרב פ"ת בסי' ל"ז ס"ק י"ג עי"ש

וראיתי להרב שדה הארץ בח"ג בחח"מ סי' ב' שהביא דברי הרבנים מוהרימ"ט ומח"א ותמה איך נעלם מהם סוגיא דכתובות ד' כ"ה ג' שישבו לקיים את השטר משחתמו אין מעידין עליו ופירש"י והר"ן שגנאי להם וכו' ואף לפי' ר"ח והרי"ף והרמב"ם וכו' עי"ש ד"ק ולפי הנראה לא ראה דברי הרב מוהרימ"ט בגופן שלהן כי אם מ"ש בשמו בקיצור הרב מח"א דהרואה יראה בדברי הרב מוהרימ"ט סי' י"ד דלא נעלם ממנו סוגיא הנ"ל ופי' רש"י וכתב ליישב כיעי"ש ושוב הביא גם שיטת ר"ח והרי"ף והרמב"ם ואין כאן העלם דבר גם בההיא דחח"מ סי' פ' הביא דהרב מוהריב"ל