שדי חמד דברי חכמים קא

סימן עא (מקונטרס הכללים מערכת העי"ן אות ד'

) עא עד אחד המעיד בדבר עבירה ואינו אפרושי מאיסורא דמלקין אותו במקומות ובזמנים שהיו ישראל נוהגין ע"פ ד"ת כמ"ש פסחים קי"ג ע"ב) טוביא חטא וזיגוד מינגד. מתבאר מדברי הסמ"ג סי' רי"ג דאיסורו מן התורה דהזהרת לא יקום עד אחד וכו' אעד קאי ורק מה שמלקין אותו הוא מדרבנן, שכתב וז"ל כתוב לא יקום ע"א באיש וכו' ותניא בסיפרי אין לי אלא בדיני ממונות בד"נ מנין ת"ל לכל עון וכו' (הביא כל לשון הספרי וסיים) ולמדנו מכאן שעד אחד שיודע בחברו עון דבר שאינו ראוי להשביעו שלא יקום להעיד עליו ואם קם והעיד עליו לוקה דשם ביש הוא דאפיק עליו כדאמרי' טוביא חטא וזיגוד מינגד פי' משום לאו דלא יקום אמנם אותו מלקות מדרבנן היה שהרי בסנהדרין פ"ק למדין מכות מדיני נפשות בג"ש וד"נ אין דנין אלא בזמן שסנהדרין נוהגת ושוב הוקשה לו ממ"ש בקידושין דף ס"ו בההוא סמיא שהעיד שליח שזנתה אשתו דא"ל שמואל אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה וגם ממ"ש בגטין דף נ"ד ס"ת שכתבתי לפ' האזכרות שלו לא כתבתם לשמן ומדאמרינן בכתובות דף פ"ה ידענא בההיא איתתא דחשודה על השבועה ולא גער בה ותירץ דאפרושי מאיסורא שאני אלו תוד"ק ומתבאר כמו שכתבתי ורבנן המשל"מ בס' פרשת דרכים בדרך מצותיך ח"ב (בד"ה ודע שהסמ"ג כתב בסי' רי"ג) הביא דברי הסמ"ג והרבה להפליא עליו הן במאי דמשמע ליה דאזהרת לא יקום ע"א אעד קאי ואילו מדברי הרמב"ם הוכיח דהאזהרה היא לב"ד שלא יחתכו דין ולא יענישו עפ"י העדאת עד אחד והן כמ"ש להכריח דמלקות שהלקו לזיגוד הוא מדרבנן עי"ש. וכל תמיהותיו על הסמ"ג יש לתמוה ג"כ על הרא"ם בס' היראים סי' רמ"ד כמו שיראה הרואה בדב"ק שדבריו הם בסיגנון דברי הסמ"ג הן במאי דמשמע ליה דקרא דלא יקום ע"א הוא אזהרה להעד והן במה שהוכיח דהמלקות הוא מדרבנן. ונלע"ד דמדברי הרב החינוך בפרשת שופטים (סי' תקכ"ג) שפי' הזהרה זו שלא נעמיד גבולי העונש בגוף הנענש וכן שלא נוציא ממון עפ"י עדות עד אחד ואפי' הוא בתכלית הכשרות והחכמה או אפילו נביא וע"ז נאמר לא יקום עד אחד באיש וכו' עי"ש כל המשך לשונו מתבאר דס"ל דלא כדעת הסמ"ג אלא אזהרה זו היא להב"ד שאין להם לסמוך על דברי העד אחד לענוש בגוף או ממון עפ"י עדותו אבל העד עצמו אינו אסור לו מן התורה להעיד יחידי וכן בחתימת דבריו סיים ועבר ע"ז והקים גבולי העונש הן בגוף הן בממון לעד (בעד) אחד עבר על לאו זה ע"כ הרי דלא הזכיר דעובר על לאו זה אלא המקים גבולי העונש דהיינו הב"ד. ויש לתמוה למה ולא הזכיר דאסור העד להעיד יחידי בדבר שאינו אפרושי מאיסרא כההיא דטוביא חטא וכו' ושמלקין אותו מדרבנן כמ"ש רבינו הסמ"ג וכן הביאו דברי הסמ"ג רבותינו מוהריק"ו בשרש ל"ג ומוהרשד"ם בחיו"ד סי' רט"ו ללמוד מדבריו דראוי לעונש העד המעיד יחידי כשאינו משום אפרושי מאיסורא (ונראה מדבריהם דסברו וקבילו מ"ש הסמ"ג דאסור להעד יחידי לבא להעיד ואזהרתיה מלא יקום עד אחד מדלא פקפקו עליו בזה וגם עליהם יש לתמוה ככל תמיהות הרב משל"מ על סמ"ג) ואף דהרב החינוך ס"ל דקרא לאו לאזהרה לעד אתא עכ"פ או לא נוכל לכחד דאיסורא איכא (יהיה מדאורייתא או מדרבנן) כדמוכח בההיא דטוביא חטא וכו' וא"כ היה לו לבאר זאת

והנה בתשובות הגאונים שנדפסו מקרוב עם הגהות אי"י הי"ם (להרב הגדול מוהר"ם חזן) בסי' ח' כתוב שאלה מי שחרף את חברו וכו' וכן מי שמעיד על אשת איש או פנויה מלקין אותו וכו' לא תשו' כבר ידעתם כל מי שהעיד יחידי בדבר עברה או על אשת איש מנגדינן ליה דהא שם רע הוא דאפיק עליה והכי דין הוא בתלמוד דכתיב לא יקום ע"א באיש וכו' וע"כ מנגדינן ליה כמ"ש רז"ל בענין טוביא שהעיד עליו זיגוד ונגדוהו והלקוהו ואמר טוביא חטא וזיגוד מינגד אמרו ליה שם רע הוא דאפיקת עליו וכתיב לא יקום ע"א לכל עון ולכל חטאת עכ"ל ובלשון זה ממש היא בתשו' הג' שבסוף ס' נהרות דמשק סי' ח' עי"ש וכתב באי"י הים וז"ל מתשובה זו מוכח להדיא דהא דנגדו לזיגוד היינו משום דאפיק שם רע ולא משום דעבר על לאו דלא יקום וכן פי' רובהמ"פ ועיין הרשב"ץ ח"ב סי' נ"ה ובנו הרשב"ש סי' תקי"א ובס' הזכות להרמב"ן שבס' ז' עינים דף כ"ז ע"ד כמה תשו' הג' ראויים לענין זה ויש לתמוה על הסמ"ג לאוין רי"ג ועיין בפרשת דרכים דרך מצותיך ח"ב דף ס"ו ע"ב. ותשו' זו הובאה בתשו' הרי"ף סי' ש"ב השאלה ארוכה כדמותה והתשו' בקיצור עכ"ד האי"י הים. וכבר הצגתי לפניך דברי הסמ"ג ובעניותי לדידי חזי לי דאין שום סתירה מדברי תשו' זו למ"ש הסמ"ג כי גם דברי התשו' הזו יש לכוונם לדברי הסמ"ג והמעיין יבחר

אך תמיה לי ע"ד תשו' זו במ"ש דהמעיד יחידי על אשת איש מנגדינן ליה וכן כתוב בתשו' הרי"ף סי' ש"ב המעיד יחידי בד"ע או על א"א מנגדינן ליה וכו' דמה יענו לעובדא דההוא סמיא שהביא הסמ"ג כנז"ל ולא ניחא לי לומר דס"ל להגאונים דאין ה"נ דנגדיה מר שמואל לשליח אף שלא הוזכר בש"ס שם דמלבד הדוחק ועוד דיוצמח לנו מזה מחלוקת בין הסמ"ג והגאונים במידי דאפרושי מאיסורא דלהסמ"ג רשאי להעיד ולהגאונים אינן רשאי וגם אין לנו שום סברא וטעם לסברת הגאונים למה לא יהא רשאי להעיד משום אפרושי מאיסורא. ובהיותי נבוך בזה איקלע לאתרין רב מופלג וחריף והגדתי לו מה שהוקשה לי ע"ד תשו' זו ואמר כידאפשר לפרש דמ"ש הגאונים דהמעיד על א"א לוקה היינו שמעי עליה אחר שנתגרשה או נתאלמנה שזנתה בהיותה א"א דכיון דליכא משום אפרושי מאיסורא לוקה אלו דבריו יצ"ו ולא נתקררה דעתי בזה כאשר נתווכחתי עמו. והנלע"ד בזה הוא דאפשר דסברי הגאונים דדוקא בכגון עובדא דההוא סמיא דהמעיד הוא שליח ב"ד דמסתמא מוחזק לכשרות וראוי שכל אדם יסמוך על דבריו רשאי להעיד משום אפרושי מאיסורא אבל איניש דעלמא דקרוב הדבר שהבעל לא יסמוך על דבריו אינו רשאי להעיד וחלוקים בזה הסמ"ג והגאונים דלהסמ"ג גם איניש דעלמא רשאי להעיד משום אפרושי מאיסורא. ועוד אפ"ל דסברי הגאונים דרק לבוא ולהעיד בפני ב"ד הוא דאסור אבל להודיע לבעלה רשאי הוא וההוא שליח דמר שמואל לא העיד בב"ד כן אלא לבעלה הגיד והבעל שאל ממר שמואל אף שהלשון דחוק דאמרינן שם כי אתא אמר אשתו זנתה ומדלא אמרו כי אתא א"ל אשתך זנתה משמע דלאו להבעל מישתעי וכמ"ש הג' נו"ב במ"ק א"ח סי' ל"ה (בד"ה ומה שנסתפק) מ"מ נסבול הדוחק הזה ליישב דברי הגאונים

ובעיקר דין זה ראיתי למרן החבי"פ בס' חקקי לב חיו"ד סי' מ"ו שהאריך בכמה פרטים וכתב דנ"ל דהעד מעצמו אינו רשאי לילך לב"ד להעיד אבל אם הב"ד קראוהו שיבא ויעיד רשאי להעיד ואין בזה משום לא יקום ע"א ושכן נראה מדברי הרב זקן אהרן סי' רי"ש והוקשה לו מי הרשה לב"ד להזמין עד אחד להעיד ויישב דכשרואים ב"ד שהעם מרננים בדבר צריכים להושיב ב"ד לחקור ולדרוש בדבר אם יש ממש בהרינון ואם יש משום אפרושי מאיסורא וכן נראה מדברי הריטב"א בחי' לשבועות דף ל' ע"ב דהיכא דאיכא משום סייג לתורה ב"ד עונשין עפ"י עד אחד ומה שנראה מפירוש רשב"ם בפסחים דף קי"ג ע"ב דאפי' קראוהו ב"ד עובר משום לא תלך רכיל וכמ"ש הרב ב"ד בח"מ סי' ו' שעשה מחלוקת בין הסמ"ג שכ' האיסור משום לא יקום לפרשב"ם שהוא משום לא תלך רכיל לענד"ן דאין כאן מחלוקת וגם רשב"ם מודה לזה עכ"ל (ב"ד פ' ע"ד) לא יכולתי להבין דבריו דמתחלת דבריו נראה דכונתו לומר דאף במידי דליכא משום אפרושי מאיסורא דבכה"ג איסורא להעד לילך ולהעיד לפי פירוש הסמ"ג דאזהרת לא יקום אעד קאי או דאסור מיהא מד"ס אליבא דכ"ע כההיא דטוביא חטא מ"מ כשאינו מעיד מעצמו אלא שהב"ד קראוהו שפיר דמי וכי ק"ל מי התיר לב"ד להזמין עד אחד שיעיד בדבר איסור יחידי ומיישב דיש להם לחקור אם יש משום אפרושי מאיסו' וכו' משמע דאם הוא ענין שאף לפי הרינון אין בדבר משום אפרושי מאיסורא אין ב"ד רשאים להזמינו א"כ לפי זה הכל תלוי באפרושי מאיסורא ואזדא ליה מ"ש