שדי חמד אסיפת דינים מילה רלז

כעין זה ע"ש) דחמיר' וכדאיתא בב"ב צ"ז ב' עי"ש וברשב"ם ד"ה הקריבהו ושם בסוגי' צ"ו א' כיון דדיעבד כשר עש"ה ועי' סוט' י"ד ב' ועי' חולין ג' א' תוד"ה כגון

ובפשיטות הא דמציצה למצוה משום הטפת דם ברית הוא והטפ' ד"ב לא דחי' שבת ובש"ך יו"ד סי' רס"ב סק"ב כתב ולא נתנה שבת לדחות אלא על מצות מילה ממש ולא על הטפת ד"ב עש"ה ובראשוני' והא דמיל' דוחה ילפינן מקרא וביום השמיני אפילו בשבת ופריע' לשיט' הירושלמי שבת פ"ח יליף לה ג"כ מקרא דדחי שבת ולשיט' הבבלי יבמות ע"א ב' דלא נתנה לא"א והלל"מ הוא כדכ' שם בתוס' ד"ה לא עש"ה הלא כך היתה ההלכ' דמל ולא פרע כאילו לא מל כדכ' התוי"ט פי"ט מ"ו עש"ה והב"ח יו"ד סי' רס"ו דהמל לא קעביד מצוה כלל כיון דלא פרע עי"ש ובס' יש"ש יבמות לאא"ז הרש"ל פ"ח ה"ו כ' דמל ולא פרע הוי כאילו לא מל לגמרי ואפילו חצי מצוה לא קעביד וכן בספ' הפרד"ס לרש"י סי' ך' כ' ומילה בלא פריעה לאו כלום היא דאמר מר מל ולא פרע כאילו לא מל עי"ש ואחרי דמילה דוחה שבת מקרא גם הפריע' דחי לה דנסמכ' אתורה שבכת' וכהא דכ' הר"ן אלפסי שבת פ"ז ד"ה המוציא עי"ש אבל הטפת ד"ב דל"ל רבויא מקרא דדחי שבת ולא נסמכה אתושב"כ להכי קא פריך מדקא מחללינן עלי' שבתא ע"כ סכנ' הוא בלא מייץ ג"כ לבד משו' הטד"ב למצוה

ז) מהו דתימא האי דם מיפקד פקיד פרש"י ואין כאן איסור תורה עכ"ל משמ' דאיסורא דרבנן מיהו איכא בהא ואי אמרת דבמציצ' לית בזה משום מצוה כלל ואליבא דהמהו דתימ' גם סכנ' ליכא א"כ אמאי דחי איסורא דרבנן גבי שבת ואיסור' דחובל בחבירו גם בחול איכא בהא כדהוכיח מזה בתשו' יהוד' יעלה שם עש"ה ואין לומר דלהס"ד הוה ס"ל דסכנ' ליכא אבל צער' בעלמ' איכא במניעת המציצה ועפ"י מ"ש התוס' שבת קל"ה א' ד"ה מפני הסכנ' דלאו דוק' סכנ' אלא אפילו בשביל צערא בעלמא מותר מידי דהוה אמפיס מורס' ע"ש וברא"ש סי' ה' ובמפיס מורס' אפילו איסור' דרבנן ליכא דא"כ העיקר חסר מן הס' וה"ל לפרש מה"ד דם מיפקד פקיד ומשום צערא לא גזרו בה רבנן וכדאי' כתובו' ס' א' עש"ה וכעי' זה בכ"מ (ועי' יבמות קי"ד א' תוד"ה שבת דאליב' דאב' שאול לא התירו בשבת ובר"ן פ' חבית הקש' דיעשה ע"י עכו"ם עש"ה ובחי' הריטב' כתובו' ומג"א סי' שכ"ח ס"ק ל"ב טוב דיעשה ע"י עכו"ם אגודה עש"ה) ועוד דגבי מפיס מורס' אמרינן שבת ק"ז ב' אר"י ר' שמעון היא ועי' תוס' ג' א' ד"ה הצד וכתובו' ו' ב' תוד"ה ואם ואליב' דר"י הו"ל מלאכה שא"צ לגופ' דחייב ומתני' דצורכי מילה ע"כ דלכו"ע אתי' ואי אמר' להמהו דתימ' קתני לה אליבא דר"ש הו"ל לפרש ומתניתין ר"ש היא (וראיתי בשיטמק"ו כתובות ה' ב' שכ' דלה"ל לאקשויי פשיט' אלא הול"ל דאתי' כר"י וקמ"ל לאפוקי מדר"ש עש"ה ועי' ס' עה"ד טוב שבת ע"ג לפלפ' בזה ואכמ"ל) ושיט' הרמב"ם דפסק כר"י במלאכה שאצל"ג ובמפיס מורס' וצד נחש כ' במ"מ ע"י מה' שבת הי"ז דשאני התם עש"ה ובמג"א סי' שכ"ח ס"ק ל"ב עש"ה ולשיט' רש"י הכא שכתב להמהו דתימא ואין כאן איסור תורה ומשו"ה שרי פשיטא דסבירא לי' דדוקא הכא במילה שרי להא משום מצוה וע"כ דמצוה איכא במציצה אבל כה"ג בעלמא אסור מדרבנן וכן מצאתי בעז"ה בס' מגיני שלמה כתובו' ו' ב' ד"ה ואם לשיט' רש"י הכא עש"ה ולמדנו מסוגי' דהכא אליבא דהמה"ד דמצוה איכא במציצה [וע' תשו' בן יהודה סי' ק"א מ"ש] ומצינו כה"ג בש"ס עי' שבת ג' ב' ומדלא קא משנינן הכי תפשוט דרב ביבי ועי' ב"ק צ"ט א' ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא כו' מסייע לי' לר"ש ועי' ב"מ מ"ו ב' ושם ע"ב ב' ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא עש"ה

ח) קמ"ל חבורי מיחבר עי' פרש"י ולכאור' לשיט' הרמב"ם דחובל לא מחייב אלא בצריך לדמו ואי אמרת דליכא מצו' לא צריך הוא כלל להדם ולשיט' התוס' שבת צ"ד א' ד"ה ר"ש ובחגיגה יו"ד ב' תוד"ה מלאכת כשעושה מלאכה וא"צ לעיקר שרש האיסור הו"ל מלאכ' שאצל"ג ול"ד למלאכת המשכן שהיו צריכים לעיקר המלאכ' עש"ה די"ל עפ"י מ"ש המג"א סי' שט"ז סקי"ז ובסי' שכ"ח סק"ג דבחובל לרפוא' חייב לכו"ע עש"ה (ועי' ס' בית מאיר חידושי הש"ס שבת צ"ד ולא זכר דעת המג"א) ועי' צ"צ אדמו"ר משניו' שבת פי"ג מ"ג ד"ה והנה עש"ה מ"ש בזה ועי' תשו' מהרי"ם מבריסק סי' ס' אות כ"ב עש"ה

ודומיא דאספלני' וכמון ופרש"י מדקתני במתניתי' גבי אספלני' וכמון ולכאור' הרי סידור' דמעש' נקיט לה הכא אספלנית לאחר ומוצצי' ומהיכא דיקא למילף לה דומי' ונלע"ד דבמשנתנו דקתני ריש' צורכי מילה עדיפ' הו"ל לתנא למיתני אח"ז בבא דסיפא דינא דחלוק וסמרטוט דהוי ג"כ צורך מילה בעצמ' שלא יחזור העור לכסו' הגיד אבל איספלני' וכמון צורך רפוא' הוא שלא יסתכן הנימול בגופו ועוד שלא יחזור העור לכסות הגיד והעטר' שלא יהי' כמשוך דאז צריך למולו מחדש מדרבנן ומה"ת ל"צ (כדכתיבנ' בס"ד אות א') הו"ל כהא דמוצצי' דאמרי' שהוא משום הטפ' ד"ב ג"כ ולא ילפינ' לה מה"ת והיכא דיש באחד מעלה על חבירו לא קפיד אסידורא דמעש' כמבואר סנהדרי' מ"ט ב' מ"ט אקדמי לכתונת עש"ה (ועי' תבו"ש סי' ו' סק"א מ"ש) ומדקתני לה למוצצי' גבי איספלני' וכמון כפרש"י מוכיח להא דדומי' ועי' כעין זה ב"מ כ"ז א' אמרי מדקתני לה תנא לסימני' גבי שמלה עי"ש ועי' ב"ק כ"ה ב' א"כ ליתניי' גבי זובו עש"ה ובכ"מ

מה איספלני' וכמון כי לא עביד סכנ' אף ה"נ כי לא עביד סכנ' וקשה דהו"ל להוכי' בפשיטו' מה איספלני' וכמון סכנ' אף ה"נ סכנ' אלא ע"כ מוכח מהא דעיק' הוכחת הגמ' בהא דכי לא עביד סכנ' ע"כ דעשיית המציצה לכתחיל' לא הוי דומי' דאיספל' דבמציצ' איכא מצו' בעשיית' לכתחיל' אלא הוכיחו דבלא עביד הוי ג"כ סכנה וכדאשמעי' ר"פ אומנ' דלא מייץ וכדכתיבנ' לעיל (אות ד') בס"ד

והנה לשיט' הרמב"ן דכל צרכי חולה שיב"ס היכא דאפשר למיעבד בשינוי משנינן וכמו בחי' ואיספלנית (עמ"ש אות א') א"כ אס"ד דמציצ' משום סכנ' לבד היא ובכ"ד שמוציאין הדם מהמילה אף לא ע"י הפה ש"ד הו"ל לאשמעינן במשנ' או בבריית' בגמר' גבי מציצה ג"כ דמשנינן בשבת מבחול אחרי דאפשר למיעבד לה בשינוי ואי אמרינ' דדרכ' בפה הו"ל לשנות בשבת בכלי דהו"ל כלאחר יד וע"כ מדלא אשמעינן חידושא במציצ' לשנות בשבת מכדרכ' בחול ומימות עולם ראינו מציצ' בפה בשבת ובחול ההכרח לאמר דכך קבלו שמציצ' בפה למצוה

ט) וכ' בחידושי הר"ן שבת קל"ג ב' ד"ה אלא ומסתבר' דכ"ז שהוא מתעסק בצרכי מילה כגון חתיכתה ופריעתה ומציצתה לא מקרי פירש דכולהו צורכי מילה נינהו אבל אם סילק ידיו אח"כ היינו פירש כו' ואפילו במציצה עצמה יש לעיין דכל שפרע הרי סיים צרכי מילה ודילמ' המציצ' מיקרי' רפואה ולא צורך מילה היא וצ"ע עכ"ל ופלא לכאורה מעיקרא מאי קא ניחא לי' להר"ן שכ' מסתבר' דמציצ' ג"כ צורך מילה ולבסוף מאי קא קשי' לי' להר"ן (וכעין קושי' הגמר' שבת קל"ב עי"ש) והצ"ע בזה דהמציצ' דילמא מקרי' רפואה ועכ"פ הו"ל להר"ן לפרש מתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר אלא נראה דהא פשיטא להר"ן דמציצה צורך מילה היא והכא בסוגיין דמיירי בשבת לענין פירש כ' דיש לעיין אפילו במציצה עצמה דפשיט' דצורך מילה בחול הוא אבל בשבת י"ל דכל שפרע הרי סיים צרכי מילה דמקרא דילפינן דעשה דמילה דוחה ל"ת ופריע' יליף לה ג"כ מקרא בירושל' ואליב' דש"ס דילן כך היתה ההלכה ונסמכ' אתושב"כ (וכפמ"ש בס"ד אות ו') אבל מציצ' משום הטפת ד"ב הוא שלא נתנה שבת לדחות עלי' ודילמא המציצה צורך רפואה מקרי' בשבתא דהלא משום סכנה הוא דדחי לה מציצה לשבת ולא לצורך מילה הוא דדחי לה לשבת ומיבעי לי' כהא דכתובו' ה' ב' לדם הוא צריך ואסור או דילמא להנאת עצמו הוא מכוין ודם ממילא קא אתי עש"ה וברש"י וה"נ המוצץ בשבת אי לרפואה הוא צריך דלהכי דחי לה מציצה לשבת ומקרי פירש ואסור או דילמא לצרכי מילה מכוין כבחול ורפואה ממילא קא אתי: