ר' סעדיה גאון על בראשית ט:ו

ואסר על בעלי חיים להרוג את האדם על ידי הטלת אימת האדם על החיה כל זמן שאין האדם חוטא, כמו שאמר והשלחתי בכם את חית השדה. ואסר על האדם להרוג אדם באיום עונש המיתה, ככתוב, מיד האדם שופך דם האדם וגו'. אם האדם יש לו שונא שהיה רוצה למצוא סיפוק לרגש הנקמה שלו על ידי מיתתו (של השונא ההוא) והוא יודע שהלה הרג אדם אבל הוא יודע שאם יהרוג (את הרוצח) ימצא יותר סיפוק לנקמתו האישית מאשר לנקמת הרציחה, יעמוד ואל יהרגהו. וזהו אחד מהפירושים שאפשר לתת ל"באדם דמו ישפך", כי "באדם דמו ישפך" סובל כמה פרושים. הראשון, שאין הרוצח נהרג אלא בעבור האדם כדי שלא יאבדו בני אדם זה את זה, משל לאדם הקוצץ את אצבעו המורעלת למען לא תשחית את כל גופו. השני: "באדם דמו ישפך" פרושו תהרוג אותו במהרה בין האנשים – בעולם הזה, לפני העולם הבא. והג': "באדם"-על ידי השוטרים, ככתוב שופטים ושוטרים וגו'. והד', "באדם"-על ידי עדים, ככתוב: על פי שנים עדים. ה', "באדם" – בגלוי, בין אנשים, שלא יהרגהו בסתר...