ר' סעדיה גאון על בראשית ט:יח

ואחר כך אמר (תרגום הפסוקים י"ח – כ"ו). מלת 'היה' נופלת על הויה, התהוות, התמדה וקיום. הויה, ככ': "יהי אור"; התהוות, "היתה כאלמנה"; התמדה, "לא תהיה משכלה"; קיום, "כל ימי היותם בכרמל". וחיברתיו אל מה שהוא שייך לו, ויהיה פירושו – מאחר שהתקיימו האנשים על הארץ החל נח ונטע. ותרגמתי 'בחוץ' 'כ'ארג'א', כי לא יתכן שאתרגמהו: 'סוקא', כי הדבר היה קרוב לזמן יציאתם (מן התבה), ככ': 'ויחל' וגו', ועוד לא תוקנו שווקים. ותרגמתי 'ארור כנען': 'מלעון אבו כנען', כי (האב) ידוע בשם הבן שגידלו ראשון, כמו שאנו רואים אבות מכונים בשם הבנים בקטנותם אבו אסחק ואבו אלחסן, והשם הזה נקבע לתמיד, וכך היה דרכם. ולפיכך פתח בראש הפרשה ואמר: "וחם הוא אבי כנען", לא היה אז מן האחים אלא הוא, ובכינויו נתקלל (חם) כי בו היה נודע. ותרגמתי 'עבד עבדים': 'עבד מסתעבדא'-עבד משועבד, כי לא יתכן שאומר: עבד לעבדים; ופירשתיו כהפלגה (במדרגת) העבדות, כאומרו: "לדור דורים ולנצח נצחים", וכדומה. ותרגמתי 'עבד למו': עבד לו, ולא אמרתי: להם, כי הלשון מתירה (תוספת מי"ם) לתפארת ... ומצאתי מי"ם לתפארת בהוראה זאת, כי כתוב: "ישר יחזו פנימו" ר"ל: פניו, וכן נאמר: "ישפק עלימו כפימו", במקום יספוק עליו כפיו.