פסקי הרא"ש על יבמות ז:ז

איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הוולד ממזר ושמואל אמר הוולד שתוקי הך פלוגתא מפרש לה בתלתא ענייני בפ' בתרא דקידושין דף עה. בלישנא קמא מפרש רב אמר הוולד ממזר ומותר בממזרת דסבירא ליה ספיקן בודאן מותר ושמואל אמר הוולד שתוקי ואסור בממזרת דספיקן בודאן אסור ולהך לישנא מסיק איפוך דבהדיא פוסק רב דהלכה כר"א דאמר ספיקן בודאן ספקן בספקן אסור ושמואל פוסק כהלל דתני הלל עשרה יוחסין עלו מבבל וכולן מותרין לבא זה בזה ולהאי לישנא הלכתא כרב דקי"ל כר"א כדפרישית לעיל בפ' החולץ סי' ז'. ועוד שם לשון אחר דקאמר לעולם לא תיפוך וממזר דקאמר רב לאו דמותר בממזרת אלא דאסור בבת ישראל ושמואל אמר משתקין אותו מנכסי אביו ואע"ג דתפס ולעולם אסור בבת ישראל ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וכשלא בדקו את אמו איירי שמואל דאי בדקוה נאמנת לומר לכשר נבעלתי דשמואל פסיק בפ"ק דכתובות דף יד. הלכה כר"ג דאמר נאמנת וסוגיא דשמעתא דהתם מוכח דקי"ל הכי דפריך מינה הלכתא אהלכתא. ועוד יש שם לשון שלישי דמפרש מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אומרת לכשר נבעלתי נאמנת ולהאי לישנא פליג רב עליה דשמואל ופסיל ליה אפילו בדקו את אמו ואמרה דמארוס הוא ולא קי"ל בהא כרב אלא כדשמואל כדפרישית וגם בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עד.) פוסק רבא כאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי. איכא דאמרי בבא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה אלא כי איתמר הכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי פירוש בדוקי ואם אמרה אמו לארוס נבעלתי נאמנת ואע"ג דרוב פסולין אצלה אבל אי בדקינן לה ואמרה לא ידענא או אי ליתה קמן דניבדקה מודה שמואל דהולד ספק ממזר. גרסינן בפ"ק דכתובות דף יג: ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף הוא אמר מינאי והיא אומרת מיניה א"ר יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודי ועוד האמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג דאמר נאמנת א"ל אביי ובהא כי לא מודי מי מכשר ר"ג והא אמר ליה שמואל לרב יהודה הלכתא כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה והכא רוב פסולין אצלה וליטעמיך תיקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא אלא הא לכתחלה והא דיעבד והכא כדיעבד דמי: