פסקי הרא"ש על יבמות ד:לח

ת"ר מקיימין עבדים שאינן מולין דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר אין מקיימין דסבר ר"ע כיון שצוה המקום לאברהם למול את עבדיו אסור לקיימן בלא מילה. הלכך היכא דאתני אז מותר לקיימו דבעבד סתם הוא דקא מזהר קרא אמר לו ר' ישמעאל הרי הוא אומר וינפש בן אמתך והגר א"ל ר"ע בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו עד שחשכה הכתוב מדבר. דכ"ע מיהת וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר מאי משמע כדתניא וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר פי' כגון שלקח שפחה ובנה גדול עמה אתה אומר בעבד ערל או אינו אלא בעבד מהול כשהוא אומר למען ינוח עבדך ואמתך כמוך הרי עבד מהול אמור הא מה אני מקיים וינפש בן אמתך בעבד ערל הכתוב מדבר. והגר זה גר תושב פרש"י שקבל עליו שלא לעבוד כוכבים ומחלל שבת כעובד עבודת כוכבים. וקשה דא"כ נפישי להו מז' מצות ובמס' עבודה זרה דף סד: משמע שבז' מצות שקבלו עליהם בני נח מיקרי גר תושב. ועוד דאמרינן בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) בן נח ששבת חייב מיתה ומשמע התם בחול וכ"ש בשבת ובפ' ד' מחוסרי כפרה (כריתות דף ט:) משמע דגר תושב אינו מוזהר על השבת. ונראה דמיירי בגר תושב שנתגדל בביתו כמו שכירו ולקיטו ועושה מלאכה לצורך ישראל דומיא דבן אמתך ועל זה הזהירה תורה שלא יעשה מלאכה של ישראל בשבת לבשל או להדליק לו את הנר. אמר ריב"ל הלוקח עבד מן השוק ולא רצה למול מגלגל עמו כל יב"ח וחוזר ומוכרו לעובד כוכבים אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כר"ע אמר להו רב פפא אפילו תימא ר"ע ה"מ היכא דלא פסקא למילתיה אבל היכא דפסקא פסקא. פרש"י הא דאין מקיימין היכא דלא פסקא למילתיה שלא פסק מנכריותו שלא נתרצה מעולם להתגייר אבל היכא דפסקא למילתיה בשעת לקיחה ונתפייס להתגייר ואח"כ חזר בו מגלגלין עמו שמא יחזור ויתרצה. פי' אחר ה"מ דאין מקיימין היכא דלא פסקא למילתיה שמקיימו סתם אבל היכא דפסקא למילתיה דא"ל אנא מגלגל עמך י"ב חדש ואם לא תמול אמכור אותך מותר דהוי גביה כשכיר בעלמא. ורב האי פירש ה"מ דאין מקיימין היכא דלא פסקא למילתיה שלא אמר בפירוש שאינו רוצה למול אלא נתרצה למול ודוחה מיום אל יום דשהויי מצוה לא משהינן אבל היכא דפסקא למילתיה שלא למול אינו מחוייב למולו בע"כ ומגלגל עמו י"ב חדש אולי יתרצה. שלח רבין משמיה דר' אילעא וכל רבותי אמרו לי משמיה איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו ע"מ שלא למולו אמרוה רבנן קמיה דרב פפא כמאן דלא כר"ע אמר להו רב פפא אפילו תימא ר"ע ה"מ היכא דלא אתני בהדיה אבל היכא דאתני אתני והאי דלא שני ליה ר"ע לר' ישמעאל הכי חדא מתרי תלת טעמי נקט. וא"ת למאי דפרשינן דטבילת עבדות יוכל להטבילו בעל כרחו לכ"ע אמאי אינו מטבילו בעל כרחו וי"ל דתקנתא דרבנן היא שלא יבא להכשיל את רבו באיסור והיתר כיון שאינו רוצה לקבל עליו עול מצות ועוד אין טוב לחייבו במצות מאחר שאינו רוצה לשמרם וכן אתה צריך לומר לריב"ל דאמר בפ' השולח בגיטין דף לט: נתייאשתי מפלוני עבדי אותו העבד אין לו תקנה אלא דשטר ולית ליה הא דשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות וא"כ על כרחך דריש כל עבד איש כר"ש בן אלעזר וס"ל דמטבילו בעל כרחו וא"כ מאי קאמר ריב"ל מגלגל עמו י"ב חודש וחוזר ומוכרו לעובד כוכבים וכן ר' שמעון בן אלעזר גופיה קאמר אין משהין אותו בארץ ישראל מפני הפסד טהרות אלא ודאי תקנה דרבנן היא כדפרישית כל זו השיטה פירשתי על דרך פרש"י שמתוך לשונו משמע שטבילת עבדות היא בעל כרחו של עבד ובלא קבלה אף לרבנן דר"ש בן אלעזר ולא נחלקו אלא בטבילת חירות דר"ש בן אלעזר סבר אף טבילות חירות בעל כרחו ורבנן סברי דוקא מדעתו ובקבלה וקאמר הש"ס דלא פליגי רבנן עליה דר"ש בן אלעזר אלא ביפת תואר דלא שייכא במצות אבל בעבד דשייך במצות אפילו רבנן מודו ופרש"י עבד דשייך במצות ששהה בביתו של ישראל ימים רבים ונהג במצות משמע אע"פ שלא קבל בשעת טבילת עבדות אלא שנהג בבית אדונו אבל מתוך דברי רב אלפס ז"ל משמע שטבילת עבדות לרבנן צריך שתהיה מדעתו ובקבלה: