פסקי הרא"ש על יבמות ד:לו

ת"ר גר שבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפים וייסורין באין עליהם. אם אמר אני יודע ואיני כדאי מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר עני ומודיעין אותו עונשן של מצות ואומרים לו הוי יודע עד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה ועכשיו שבאת למדה זו אכלת חולב אתה ענוש כרת חללת שבת אתה חייב סקילה. וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן של מצות ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בעה"ז אינן יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות ואין מכבידין עליו ואין מדקדקין עליו. קיבל עליו מלין אותו מיד ואם נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה חוזרין ומלין אותו שניה. נתרפא מטבילין אותו מיד. ושני ת"ח עומדים על גביו שמודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו. ואשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת"ח עומדין לה מבחוץ שמודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. אחד גר ואחד עבד משוחרר ובמקוה שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה. ומודיעין אותו עונשן של מצות מ"ט דאי פריש ליפרוש. ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו אר"א דאמר קרא ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. קבל מלין אותו מיד מ"ט דשהויי מצוה לא משהינן. נתרפא מטבילין אותו נתרפא אין לא נתרפא לא מ"ט משום דמיא מרזו מכה. ושני ת"ח עומדין על גביו והא"ר חייא בר אבא גר צריך שלשה הא קא"ל רבי יוחנן לתנא תני שלשה. טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא א"ר יוסי ב"ר חנינא דאי הדר ביה כישראל מומר הוי ואי קדיש בת ישראל קידושיו קידושין: