פסקי הרא"ש על יבמות ד:יז

תנן התם בבכורות דף יג. מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות ייבום. אמר רב אין כופין אותו פרש"י אי ניחא להו לתרוייהו לייבומי אין כופין אותו לחלוץ דנימא לאו למצוה מיכווני ופגע בערוה אלא אי בעי מייבם ומיהו היכא דאיהו בעי לייבומי ואיהי אמרה לא בעינא ליה ואמרה דברים נכרין אי מצינן לאטעויי כגון שאומרים לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז מטעינן ליה ואי לא כייפינן ליה וחליץ דאמר רב ששת לעיל (יבמות דף ד.) מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין וכו' ולאו דוקא מוכה שחין אלא כל אמתלא שתתן לדבריה דאמרינן בהמדיר דף עז. מעשה בצידן בבורסי שמת והיה לו אח בורסי ואמרו חכמים יכולה היא שתאמר לאחיך הייתי יכולה לקבל ולך איני יכולה לקבל ועוד דפסקינן הלכתא בפ' אע"פ דף סד. כותבין איגרת מרד על ארוסה ואין כותבין איגרת מרד על שומרת יבם מכל הלין טעמא כייפינן ליה וחליץ ושקלה כתובתה וכל הני אין כופין דהכא היכא דתרוייהו ניחא להו עד כאן לשון רש"י ז"ל ואין דבריו נראין במה שפי' דבשאר אמתלא כופין דלא דמי למוכה שחין ובורסי שאפילו מתחת בעלה כופין להוציא ועוד דלקמן פרק מצות חליצה (יבמות דף קו.) מייתי כמה מעשים שהיתה נותנת אמתלא לדבריה והיו טורחין הרבה כדי להטעותו וטורח זו למה יכפוהו לחלוץ הלכך נראה דבשאר אמתלאות מטעין ואין כופין ומה שהביא ראיה מאיגרת מרד זו אינה ראיה דא"כ בלא אמתלא נמי והתם היינו טעמא משום דסבר דמצות חליצה קודמת כדמסיק התם אהא דקאמר ר"י תבע לייבם אין נזקקים לו השתא לחלוץ כופין לייבם דאין נזקקין מיבעיא וגם זה קשה לפרש"י שפי' אע"פ שמצות חליצה קודמת אין כופין אותו לחלוץ דסוגין דגמרא דהתם מוכחא דלמ"ד מצות חליצה קודמת דכופין אותו לחלוץ ור"ת מפרש דקאי ארישא דקתני בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה וגרס הכי מצות ייבום קודמת למצות חליצה אמר רב אין כופין כלומר אע"פ דמצות ייבום קודמת אין כופין אותו לקיים עיקר המצוה וכן אתאן לקמיה דרב באותן שהיו מתכוונים לשם מצוה איירי ורב יהודה נמי דאתקין אי צבית ליבומי מסתמא איירי באותן שהיו באין לפניו לחלוץ והיה אומר להם אי צבית ליבומי ייבם שאם היו מייבמין הא ודאי מתכוונים לשם מצוה כיון דמעיקרא באו לחלוץ אבל אחריני אין מניחין אותן לייבם אלא אדרבה כופין אותן לחלוץ דהלכתא כמתניתין דפ"ק דבכורות דעכשיו מצות חליצה קודמת דקי"ל כאבא שאול ולעיל בריש מכילתין (יבמות דף ג.) נמי סתמא דמתניתין כאבא שאול ודלא כרמי בר אבא דלקמן דקאמר דחזרו לומר מצות ייבום קודמת כרבנן דפליגי עליה דאבא שאול ולקמן נמי בפ' מצות חליצה דתני בר קפרא לעולם ידבק אדם בחליצה כאבא שאול וסתמא דגמרא בפ' אע"פ דף סד. כאבא שאול וכולה שמעתין דלעיל דמשמע דביאה עדיפא במתכוון לשם מצוה איירי ובכאן פסק ר"ת ז"ל דמצות ייבום קודמת ולקמן בפרק מצות חליצה חזר בו כי אתו לקמיה דרב אמר אי ניחא לך יבם דבדידך תלא רחמנא דכתיב אם לא יחפוץ האיש הא חפץ יבם ואי לא חלוץ וכן אמר רב יהודה אין כופין מדאתקין רב יהודה בגיטא דחליצה איך פלונית קריבית ית פלוני יבמה לקדמנא ואישתמודעינוהו דהדין פלוני אחוה דמיתנא מן אבוה הוה ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יבם ואי לא אטלע לה ריגלא דימינא ושרת סיניה מעל רגלוהי ורקת באפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומה על ארעא בבי דינא ורב אחא בריה דרב אויא מסיים בה משמיה דרב יהודה ואקרינהו מה דכתיב באורייתא דמשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי ואקרינוהו לא חפצתי לקחתה מר זוטרא משרטט וכתיב להו להני קראי והלכתא כוותיה. ואישתמודעינוהו דהדין פלוני אחוה דמיתנא מן אבוה הוא פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעדים וחד אמר בקרוב ואפילו באשה והלכתא דגלוי מלתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפילו אשה דלאו אמלתא דאיסורא קא מסהדי ולאו אממונא קא מסהדי אלא מלתא בעלמא הוא דמגלו דהדין הוא גברא פלן והיא ניהי איתתא פלניתא. ועכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות ייבום אמר רמי בר אבא אמר רבי יוחנן חזרו לומר מצות ייבום קודמת למצות חליצה אמר רב נחמן אכשור דרי מעיקרא סבור כאבא שאול ולבסוף סבור כרבנן דתניא אבא שאול אומר הכונס את יבמתו לשם נוי לשם אישות לשם דבר אחר כאילו פגע בערוה וקרוב אני בעיני להיות הולד ממזר וחכ"א יבמה יבא עליה מ"מ ופסק רב אלפס ז"ל כרבנן: