פסקי הרא"ש על יבמות ג:ז

מתני' וכולן שהיו בהן ספק קידושין או ספק גירושין הרי אלו חולצות ולא מתייבמות. כיצד ספק קידושין זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קידושין. כיצד ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד זה הוא ספק גירושין וכן אם היתה עומדת ברה"ר וזרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק גירושין. כמו בקידושין דאמר רבא כל שיש בקידושין יש בגירושין ויש בגירושין שאין בקידושין וזהו דגירושין דקתני במתני' לאו דוקא הוא אלא משום דתנא זהו בקידושין תנא נמי זהו בגירושין וזהו בקידושין למעוטי זמן דליכא בקידושין ונראה דה"ה כתב ידו ואין עליו עדים דפסול דידיה משום זמן הוא דכתב ידו חשוב כעדים אלא דחיישינן שמא יקדים הזמן ויחפה על בת אחותו או משום פירי הלכך כשר בקידושין:

גמ' ומפני מה לא תקינו זמן בקידושין בשלמא למ"ד משום פירי איתקין זמן בגיטין משום הכי לא תקינו זמן בקידושין דארוסה לית לה פירי. אלא למ"ד משום זנות דבת אחותו ליתקון זמן בקידושין. ואסיקנא משום דלא אפשר דהיכי ליעבד לנחיה גבי דידה מחקה ליה לזמן לנחיה גבי דידיה דלמא מחפה על בת אחותו לנחיה גבי עדים אי דכירו ליתו וליסהדו ואי דחזו מכתבא ואתו ומסהדי רחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם הלכך לא אפשר. וא"ת ומאי נפקא מיניה אי מסהדי ע"פ כתבם והא אמרינן בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסח.) מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד ועושין לו קיומו וכן אמרי' בהגוזל קמא דף צח: גבי שורף שטרותיו של חבירו אי דאיכא סהדי דידעי מאי דכתב בשטרא ליכתבו ליה שטרא אחרינא אלמא כשהעדים אחרים מעידים שראו שטר חתום בכתב ידי עדים לא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם כ"ש כשהן עצמם מעידים שחתמו על השטר וי"ל דודאי כשהן מעידים בפני ב"ד שראו שטר חתום והכירו חתימת עדים אין זה מפיהם ולא מפי כתבם דהוי כמו קיום שטרות דעלמא שהעדים מקיימין החתימה בפני ב"ד והוי כמו שנחקרה עדות העדים החתומים על השטר בב"ד וכן ה"נ אם היו העדים מעידים שחתמו בעדות זה על שטר זה לא קרינן מפיהם ולא מפי כתבם אלא דחיישינן הכא שלא יעידו שכך ראו בשטר אלא יעידו בעצמן על המעשה כאילו הן זוכרין אותו והם אינן זוכרין אלא על פי השטר ורחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ור"ת היה נוהג כשהעדים רחוקים מב"ד שהיו שולחים כתב ידם לב"ד ולא קרינן ביה מפיהם ולא מפי כתבם כיון שהם זוכרין עדותן. אבל רש"י פי' בפירוש חומש דברים יט ע"פ שנים עדים פרט שלא ישלחו כתבם לב"ד ואין להביא ראייה לדבריו מהא דתניא בפ' מי שאחזו (גיטין דף עא.) אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול לדבר ופריך אמאי הרי יכול לדבר מתוך הכתב שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם דדלמא שאני אלם שאינו הוי ראוי לבילה דלאו בר הגדה הוא כלל. ורב אלפס ז"ל כתב בסגנון אחר ומה שכתבתי דברי התוספות עיקר ואין להשיב. אי הכי גבי גרושין נמי נימא הכי התם להצלה דידה קא אתי להעיד שהיא פנויה והיא יראה למחוק בו דבר פן יפסל הגט הכא לחובה דידה קא אתי: