פסקי הרא"ש על יבמות טו:ז

מתני' הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה הכתב מוכיח:

גמ' תניא ר' יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה אמרו לו אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל כלומר כשם שבת הבעל אינה מעידה לאשת אב ומשום דסניא לה כך אשת האב אינה מעידה לבת הבעל דסניא לה וכלה הרי היא בכלל חמותה כשם שאין חמותה מעידה לכלה משום דסניא לה כך הכלה אינה מעידה לחמותה דסניא לה דכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם אמר רב הונא בר רב עוזא בעו במערבא חמותה לאחר מיתה מהו מי מסקא אדעתא דמית בעלה ונפלו קמי יבם וסניא לה או לא ולא איפשטא: