פסקי הרא"ש על יבמות יג:ז

איתמר קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת רב אמר אינה צריכה גט משני ושמואל אמר צריכה גט משני. ואוקימנא להא דאמר רב אין צריכה גט משני כשבעלה הראשון אחר שגדלה אצלו אבל אם לא בעלה אחר שגדלה אצלו צריכה גט משני ושמואל סבר אע"ג דבעלה משגדלה אצלו צריכה גט משני שכל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל ואותבינן עליה דרב מהא דתניא המקדש את הקטנה קידושיה תלויין מאי קידושיה תלויין לאו דכי גדלה גדלי בהדה אע"ג דלא בעל ופריק לה מלתא דקטנה מיתלא תלי וקיימא אי בעל אין ואי לא בעל לא ולא איפסיקא הכא הלכתא בהדיא. וחזינן מאן דכתב דהא מלתא ספיקא היא ועבדי בה לחומרא דהא תניא המקדש את הקטנה קידושיה תלויין ואע"ג דשנינן לה אשינויא דחיקא לא סמכינן ואי לא בעל משגדלה ונתקדשה לאחר צריכה גט מזה ומזה והאי סברא סברא מעליא היא דגרסינן בהדיא בפ' יוצא דופן (נדה דף מו.) בענין ב' שערות של בת אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו וה"מ דקדיש תוך זמן ובעיל לאחר זמן דהוי ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא. כגון דקידש ובעל תוך זמן אבל קידש תוך זמן ולא בעל אחר זמן לא חיישינן שמא נשרו אלא בדקינן להאי אי אייתה שתי שערות אמרינן גדולה היא ולא ממאנת ואי לא אשכחן שתי שערות אמרינן עדיין קטנה היא ותצא במיאון ומשום דנישואי קטנה מדרבנן נינהו והוה לה ספיקא דרבנן ולקולא. ושמעינן מינה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא נבעלה לאחר שגדלה אינה יוצאה במיאון אלא צריכה גט מדרבנן וכיון דמדרבנן הוא דצריכה גט תפסי בה קידושי שני וצריכה ממנו גט ומסתברא לן שאם רצה השני לכונסה שמגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא כי האי דגרסינן בגיטין דף פט: לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא גזירה דלמא אתו למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין והא נמי כיוצא בה ודוקא היכא דלא בא עליה קודם גירושי ראשון אבל בא עליה קודם גירושו ראשון אסורה לתרווייהו וצריכה גט מתרווייהו דהויא לה כאשה שהלכה בעלה למדינת הים שהיא אסורה על זה ועל זה וצריכה גט מזה ומזה אבל ממזר לית בה דנישואי דרבנן נינהו ולא נישואי תורה והיכא דבעל לאחר שגדלה קנאה קנין גמור מדאורייתא ואינה צריכה גט משני כרב וליתא לדשמואל דאמר כל הבועל על דעת קידושין הראשונים הוא בועל דהא תניא המקדש הקטנה קידושיה תלויין מכל מקום הויא תיובתא דשמואל והראב"ד ז"ל כתב דליכא שום ספיקא ביה דודאי דוקא בעל לא בעל לא דשינויא דשני רבין בריה דרב נחמן שינויא מעליא דרב ששת גופיה קבל דבריו והודה לו ואמר הוא עדיף ממנו שיודע לתרץ הברייתא לדעתו של רב וסוגיא דגמרא שקיל וטרי אליביה דרבין ועוד הכא מאי ספיקא איכא מי לא מודה רב דבעיא גט מדרבנן ולא נפקא במיאון ודבר ברור הוא דאם לא בעל ונתקדשה לאחר צריכה גט מראשון מדרבנן ומשני מן התורה וכולהו מודו בהא מלתא לבר משמואל ומה שכתב רב אלפס ז"ל אבל אם בא עליה קודם גירושי ראשון אסירא לתרוייהו וצריכה גט מתרוייהו דהויא לה כאשה שהלך בעלה למדינת הים השיב עליו הראב"ד ז"ל כדאי הוא הרב לסמוך על דבריו אף אם הוא יאמר על המותר אסור כמו בכאן אין איסור מחוור ואין לגזור בה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים שאם גזרו במקום שיש שם איסור ערוה או איסור לאו דבר תורה ניגזור במקום שאין בו לא איסור ערוה ולא איסור לאו דבר תורה הלכך אם יש מי שמורה בה להתיר נשמע לו והרמב"ן בא לחזק דברי רב אלפס והביא ראיה מכל פסולי גיטין של דבריהם כגון גיטין עט: כתב לשם מלכות שאינה הוגנת היה במזרח וכתב במערב וכן שם פא: כנסה בגט קרח שבכל אלו לא עשתה לא איסור ערוה ולא איסור לאו דבר תורה ואין בהן אלא פסולי תקנות של דבריהם משום שלום מלכות ומשום דמיחזי כשיקרא ואע"פ כן תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה שם פו. ע"ש חוץ מממזר לדברי חכמים ולר' מאיר הולד ממזר כ"ש בזו שיש כאן קידושין שלימים מדבריהם שהיא יוצאה מזה ומזה ואינו ענין לכאן כלום דהתם טבעו חכמים מטבע בגיטין וקנסי כל המשנה מטבע שלהם אבל בנדון זה שאין תקנה לחכמים בדבר זה אלא לפי שבא עליה באיסור יש לקנסו אין לחדש קנס זה מדעתינו אם לא שנמצא שקנסו כיוצא בזה: