פסקי הרא"ש על יבמות יג:יא

תנן התם בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך השמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה אלא האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים איבעיא להו נטולה אני מן היהודים לגבי יבם מאי מי מסקה אדעתא דמיית בעלה ונפלה קמיה דיבם ואין כופין אותו שיחלוץ לה או לא רב אמר יבם אינו כבעל וכופין אותו שיחלוץ לה וכן הלכה ונ"מ דלא הויא מורדת וטעמא דנדרה בחיי בעלה הא לאחר מיתת בעלה לא ושמעת מינה דליתא דשמואל דאמר כתובות סד. אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם השיב עליו הראב"ד ז"ל מהא לא שמעינן מידי דבין בחיי בעלה בין אחר מיתת בעלה הרי אנו נזקקין להתירה או בכופין או במבקשין ואם איתא דמורדת הויא איבעיא לך למישבקה בעיגונא ולא להתירה בכופין או במבקשין וא"ת דנאסרה עליו בנדר מש"ה מבקשין מ"מ מהא ליכא למישמע מידי דהא בעלמא בין דהויא מורדת בין דלא הויא מורדת לא כופין אותו ולא מבקשין ממנו והכא משום דנדרה ומיתסרא עליה כופין ומבקשין ולא שמעינן מינה מידי וכן הקשה עליו הר"ר אפרים ז"ל תלמידו דא"כ קשיא דשמואל אדשמואל דאיהו גופיה הוא דקאמר הכא יבם הרי הוא כבעל ואין כופין אותו לחלוץ ואם איתא דכופין ומבקשין דהכא שייך במורדת א"כ קשיא דשמואל אדשמואל ואמאי שתיק גמרא מיניה אלא ודאי ליתא להאי דיוקא וליכא למישמע מינה דהויא מורדת ולא שמעינן מינה אלא הא דלאחר מיתת בעלה אין כופין לחלוץ כפשטא דמתני' אבל להפסיד כתובתה מלתא אחריתי היא ולא שייכא בכופין או מבקשים דהכא כלל: הדרן עלך בית שמאי