פסקי הרא"ש על יבמות יב:ו

אמר רב יהודה אמר שמואל סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו שנאמר ואנעלך תחש פרש"י בלשון א' שיש תחתיו בגד כמו שנותנין לבד בתוך המנעל בימות החורף ולא נהירא לי דלא גרע מסנדל של עץ דקתני מתניתין דחליצתה כשירה ואוקמא אבוה דשמואל במחופה עור ודברי הכל ואביי נמי אוקי הך ברייתא דקב הקיטע כרבנן ובמחופה עור ונראה כלשון שני שפירש שתפרו במשיחה כעין שלנו דבעינן כוליה עור. גם נראה דאין חולצין בו לכתחילה קאמר דדרשא דתחת אסמכתא בעלמא היא אי הכי אימא תחש אין מידי אחרינא לא נעל נעל ריבה אי הכי אפילו בפשתן נמי א"כ תחש מאי אהני ליה. ור"ת ז"ל כתב דצריך שיהא מנעל מעור בהמה טהורה דמתחש גמרינן ואמרינן בבמה מדליקין דף כח. דתחש טהור היה ונראה דאין להקפיד דנעל נעל ריבה ולא ממעטינן מתחש אלא מה שאינו מעור מדקאמר אפילו בפשתן נמי א"כ תחש מאי אהני: בעא מיניה ר"א מרב הוא של עור ותרסיותיו של שער מהו א"ל מי לא קרינא ביה ואנעלך תחש אי הכי אפילו כולו של שער נמי א"ל ההוא קורקא מיקרי. הא דתנן באנפיליא חליצתה פסולה אוקמא רבא באנפיליא של בגד אבל באנפיליא של עור חליצתה כשירה תניא חלצה בסמיכת הרגלים באנפיליא של עור החולצת מן הגדול בין עומד בין יושב בין מוטה והחולצת מן הסומא חליצתה כשירה ואע"ג דכתיב בקרא ועמד ואמר אין עמידה מעכבת מדלא כתב ויעמוד ויאמר אבל ועמד ואמר סיפור דברים בעלמא הוא והכי מפרש במועד קטן דף כא. גבי מנין לקריעה שהוא מעומד אע"ג דמועמדו שני האנשים דרשי' מיניה בשבועות דף ל.דבעינן עמידה היינו לפי שאין כתוב שם המעשה שיעשה אח"כ אבל כאן שכתוב אח"כ המעשה שיעשה אינו אלא סיפור דברים בעלמא כמו עמדו וקדשו עמדה ונישאת והא דדריש בספרי ועמד ואמר אין דברים הללו אמורין אלא בעמידה אסמכתא בעלמא היא ולכתחלה בעינן עמידה משום דדמיא לגמר דין כדאמרינן לקמן (יבמות דף קד.):