פסקי הרא"ש על יבמות יב:ד

אמר רב אי לאו דחזיתיה לחביבי דחלץ בסנדלא דאית ליה שנוצי אנא לא הוה חליצנא אלא בסנדלא דטייעא משום דמיהדק טפי והא דידן אע"ג דאית ביה חומרתא קטרינן ביה מיתנא כי היכי דתיהוי חליצה מעלייתא. ירושלמי ה"א רבי זעירא מחוי לרבי בא כיצד הוא עושה קושרו כדי שיכול להלוך בו מאליו אמר רבי חנינא בריה דר' הילל עונבו כדי שיהא יכול להתירו באחת מידיו כיצד הוא עושה מתירו בימין ותופשתו בשמאל ושומטת עקב בימין וגוררתו בשמאל כדי שתהא חליצה והתרה בימין. רבא אמר עיקר החליצה התרת רצועות ונהגו האידנא לקושרו בקשר גמור דקי"ל שבת קיג: דעניבה לאו קשירה היא לענין שבת ובגמרא דידן לא אשכחן שצריך התרה ביד ימנית דלא אשכחן שמצריך ימין אלא ברגל ולקמן (יבמות דף קה.) אמרי' נמי דגדמת חולצת בשיניה ומיהו נהגו העולם כן ע"פ הירושלמי. אמר רב הונא אמר רב התרת יבמה לשוק בשמיטת רוב העקב מיתיבי התיר רצועת מנעל וסנדל או ששמט רוב הרגל חליצתה פסולה טעמא דשמט הוא הא שמטה היא חליצתה כשירה רוב הרגל אין רוב העקב לא היינו רוב הרגל היינו רוב העקב ואמאי קרי ליה רוב הרגל דרוב חילא דכרעא עליה דחיס מסייע ליה לרבי ינאי דא"ר ינאי בין שהתיר הוא ושמטה היא בין שהתירה היא ושמט הוא חליצה פסולה עד שתתיר היא ותשמט היא וכן הלכה. איבעיא להו קרעתהו שרפתו מהו גלויי כרעא בעינן והא איכא או דילמא חליצה בעינן וליכא תיקו. בעא מיניה רבי נחמיה מרבה שני מנעלים זה על גב זה וקרעיתיה לעילאי ושלפתיה לתתאי וקאי עילאי מאי חליצה בעינן והא איכא או דלמא גלויי כרעא בעינן וליכא ולא איפשיטא אבל אם חלצה שניהן כשירה ואין בו משום מעל דמעל: