רא"ש על התורה, בראשית לח:יא

עד יגדל שילה בני. וקשה היאך היה משקר יהודה דהא לא ניתן לה י"ל דה"ק עד יגדל שלה וישא אחרת ויוליד בנים ולא ימות בלא בנים כי היא קטלנית ומעיינה גרם ואחרי כן ישאנה והיא טעת' בדיבורו ולא המתינה כל כך ועשתה מה שעשתה דהא יצרה אלבשה והלשון מוכיח:

פן ימות גם הוא כאחיו. כלומר בלא בנים לפיכך לא נתתיה לשלה בני וטעת בדיבורו כי הוא נתכוון להטעותה וסתם דבריו כדי שלא תבין כלתו: