רא"ש על התורה, בראשית כד:כב

ויהי כאשר כלו נתן לה הנזם אבל לא שאל לה בת מי את בעוד שנתנם לה ותרגום שהי בה מסתכל שכן דרך איש נכרי לדבר עם רעהו בפגעו בו אבל מדקאמר ותשאב לכל גמליו צריך שיאמר אחריו ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות וכו' אלא ודאי שאל לה בתחלה קודם הנתינה והסיפור מוכיח כדקאמר ואשאל אותה ואח"כ ואשים הנזם על אפה. איתא בפ"ק דתעניות ששאל שלא כהוגן שאמר והיה הנערה. וכי היה יודע שלא תהיה חגרת או סומא. וקשה אם ימצא אותה במום לא יאמר לה הגמיאני נא י"ל אפי' ממזרת ואפי' כנענית דזה לא יוכל בדעתו להבין ואע"פ שעדיין לא הוזהרו בממזרות מ"מ אביה ואמה חייבין מיתה מהעריות: