רא"ש על התורה, בראשית יח:יג

האף אמנם אלד ואני זקנתי. פרש"י שינה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדוני זקן וקשה כמו כן אמרה עליה אחרי בלותי היתה לי עדנה משמע שהיתה רואה מניעה בשביל זקנותה שכן משמע לשון בלותי פי' אחרי אשר זקנתי וכן תרגם אונקלוס בתר דסיבית תיהוי לי עולימו:

וי"א שאינו ר"ל שינה ממש אלא קיצר שהיא אמרה השתי לשונות והיתה תמהה עליה ועליו והכתוב קיצר ולא תפש אלא לשון מניעתה וניחא לשון קיצר על הכתוב מלשון שינה. א"נ ה"פ אחרי בלותי היתה לי עדנה בניחותא כלו' ממני איני תמהה כי כבר ראיתי סימנים מובהקים מהריון בדם נידות אבל ואדוני זקן בתמיה על זאת אני תמהה: