רא"ש על התורה, שמות כה:ב

ויקחו לי תרומה זהב וכסף ונחושת. הצדקה נמשלת לאלו שלשה דברים כשנותן האדם צדקה בעושר בחיים בבריאות בכחו בגבורתו אז תחשב לו כזהב משל לאדם שמקדים לשאת פני מושל ונותן שוחד טרם יצטרך לו כביכול נמי שאין צורך. וכסף כשנפל למשכב ונותן צדקה הורע כחה של צדקתו כי כבר עלה עת הצורך כן נחשת כשנותנה מסוכן כשעולה לגרדום לידון והקולר תלוי ואינה נחשבת כ"כ אך מ"מ טוב לו לאדם לתת צדקה בכל עת ובכל שעה למען יזכר על טוב שמו כאשר הוא בעולמו שמה בעפר כי שם מקומו ותמצא מרגוע הנפש היגעה בימי הפקודה ובזכרון הרעה וזאת המנוחה וזאת המרגעה ואמר הוציאו לו זהב קודם לכפר על מעשה העגל: