רא"ש על התורה, דברים לב:יז

יזבחו לשדים לע"ז שהוא דבר נמאס:

לא אלוה שאין בהם כח ולא חוזק כמו אלי הארץ לקחתי ואונקלוס תרגם דלית בהון צרוך אך אם היה בהם שום צורך לא היתה הקנאה כפולה כמו עכשיו וא"ל ההוא מינאה אלהכון קנאי הוא דכתיב אל קנא וכלום גבור מתקנא אלא בגבור כמותו דכתיב הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם א"ל אמשול לך משל לה"ד לאדם שנשא אשה יפה מאד וחזר ולקח אחרת כעורה ביותר כעסה הראשונה עליו ואמרה לו אלו לקחת הגונה ממני לא הייתי מקפדת עכשיו שהיא מכוערת אני מקפדת כך אמר הקב"ה כיון שאתם בעצמכם יודעים שאין בהם ממש הקנאה כפולה. אלהים לא ידעום שלא הכירום שיהא בהן שום תועלת ולפי שבהקב"ה כתיב וידע אלהים וכתיב כי ידעתי את מכאוביו אבל הם לא ידעו בצרותיהם ולא עמדו בהם:

חדשים מקרוב מעכשיו לא נקראו עד עכשיו לא שערום אבותיכם לא פקדום פוקד מתרגם מסער וי"מ לא שערום מהם כלו' שלא יראו מהם ולא עבדום כמו ומלכיהם שערו שער. צור ילדך תשי הקב"ה שבראך והולידך במעי אמך שכחת בשביל החדשים שאינם שוים כלום ותשכח אל כפל מלה הוא: