פסקי הרא"ש על סוכה ד:ב

ת"ר העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב ואע"פ שבירך ביו"ט ראשון חוזר ומברך ביום טוב שני והאידנא לא נהוג לברך שהחיינו בשעת עשיה אלא בשעת נטילה כדאמרינן לקמן בשהחיינו דסוכה דרב כהנא מסדר להו אכסא דקדושא ה"נ דלולב מברכין ליה בשעת נטילה. ולענין זמן על הלולב ביום טוב שני כתב רבי שלמה ב"ר שמשון ז"ל נשאלתי אם אומר זמן על הלולב ביום טוב שני ותמהני על מה שכתב בעל הלכות גדולות דזמן דכסא פוטר דלולב והלא לענין לולב מיפסקי לילות מימים ור"י פסק דאין אומר זמן ביום טוב שני וכן נהגו גדולי גרמייש"א וטעמא שלהם דממ"נ יצא בזמן שאמר ביום ראשון דאפילו אם תמצי לומר דחול הוה הא אמרינן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו ושוב אין מברך בשעת נטילה וא"כ הכא נמי יצא בזמן שבירך אתמול אפילו אם היה חול ולא דמי לזמן של קידוש שאומר בשני הלילות דאותו זמן הוא בשביל היום ולא בשביל הסוכה ולולב מידי דהוה אשאר יום טוב ועוד משום דבעינן נטילת לולב שבעת ימים ואם נברך זמן מספק ביום טוב שני וביום שמיני ספק שביעי לא מברכין נמצא שאין לולב ניטל אלא ששה ימים וזה הטעם אינו נ"ל דבין אמר זמן ביו"ט שני ובין לא אמר זמן יום ראשון ספק הוא ומיהו איכא למימר אנן דבקיאינן בקביעא דירחא ואינו ספק לנו אלא מנהג בעלמא הוא מה שאנו עושין שני ימים אבל אם נברך זמן ביום שני אז אנו מראין בשעת נטילת לולב שהן ספק וכן פסק רש"י בתשובה שאין לומר זמן ביום שני וה"ר שמואל מאייבר"א כתב בשם ר"י דעכשיו שנהגו לברך זמן בשעת נטילה א"כ צריך לברך גם ביום שני דשמא יום ראשון חול הוא ולא יצא דזמן לא נתקן לאומרו אלא בשעת נטילה או בשעת עשייה אפילו בחול המועד ואם לא אמרו בשעת עשייה ואמרו בחול לאחר עשייה לא יצא וצריך לאומרו בשעת נטילה מיהו י"ל דשאני הכא דנטלו לשם מצוה לברך עליו ועדיף טפי מנטלו בחול אחר עשייה וכן נוהגין באשכנז שאין מברכין זמן על הלולב ביום שני: