פסקי הרא"ש על שבת ז:ו

האופה אמר רב אחא בר עולא האי מאן דשדא סיכתא לאתונא חייב משום מבשל פי' סיכתא כלי רקיקין שנותנין לכבשן לצורפן. פשיטא מהו דתימא לשרורי מנא קמכוין קמשמע לן דמרפא רפיא והדר קמיט אמר רבה בר רב הונא האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל פשיטא מהו דתימא כיון דהדר אקושי לא קמשמע לן הגוזז את הצמר תנו רבנן התולש את הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות אמר ריש לקיש תולש חייב משום גוזז קוטם חייב משום מחתך מורט חייב משום ממחק ואע"ג דתולש צמר ביד קאמר רב כהנא דאין דרך גזיזה בכך מפליג בירושלמי דעוף אין לו גיזה תלישתה היא גיזתה ובבהמה אינו חייב עד שיגזז תדע שהוא כן דתני תלש מן המתה חייב תלישתה זו היא גיזתה מן החיה פטור ומזה הירושלמי פסק ר"ח ז"ל כרב כהנא דהטווה צמר מעל גבי בהמה בשבת פטור: והקושר והמתיר קשירה במשכן היכן הויא אמר אביי שכן אורגי יריעות שנפסקה להן יריעה קושרה א"ל רבא תרצת קושר מתיר מאי איכא למימר אלא אמר רבה ואיתימא ר' אילעאי שכן ציידי חלזון קושרין ומתירין. מה שנסתפק ר"י אם בעינן מתיר ע"מ לקשור אי לא יראה דלא מיחייב אלא דומיא דהואי במשכן מתיר קשר של קיימא ע"מ לקשור קשר של קיימא כעין ציידי חלזון: