פסקי הרא"ש על שבת ה:ב

מתני' חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה וכו':

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שקשורה בו מערב שבת תניא נמי הכי חמור יוצא במרדעת בזמן שקשורה בו מע"ש ולא באוכף אע"פ שקשורה בו מע"ש. בעי מיניה רב נתן מר' חייא בר אשי מהו ליתן המרדעת על גבי החמור בשבת אמר ליה מותר וכן הלכתא. תנו רבנן אוכף שעל גבי החמור לא יטלנו בידו אבל מוליכה ומביאה בחצר והוא נופל מאליו. אמר רב חייא בר אשי אמר רב תולין טרסקל לבהמה בשבת ושמואל אמר מרדעת מותר וטרסקל אסור כי סליק רבי זירא אשכחיה לרבי בנימין בר יפת דיתיב וקאמר משמיה דר' יוחנן נותנין מרדעת על גבי תמור בשבת א"ל ישר וכן תרגמא אריוך בבבל אריוך מנו שמואל והא רב נמי אמרה אלא שמעינן דקמסיים בה אין תולין טרסקל לבהמה בשבת א"ל ישר וכן תרגמא אריוך בבבל דאי רב בטרסקל נמי שרי. והלכתא כשמואל ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי שאני הכא דר' יוחנן קאי כוותיה וקי"ל הלכתא כוותיה לגבי דרב ותו הא מותבינן תרתי תיובתא לרב ושמואל ואיפריקו אליבא דשמואל ולא איפריקו אליבא דרב ההיא דאוכף למאי דמשני רב פפא כאן לחממה כאן לצננה וההיא דאין סכין ומפרכסין לבהמה. ובירושלמי משמע דהא דאמר שמואל ובלבד שתהא קשורה לו מע"ש משום דאסור לקשור מרדעת בשבת משום דמשתמש בבעלי חיים. דגרסי' התם הלכה א שמואל אמר בקשורה בו מע"ש. חנון מגופתיה אמר קמיה דשמואל רב חייא בר אשי לא נהיג כן א"ל נהיג רב בטרסקלין. פי' ודאי בדבר זה היה מקיל רב שהיה מתיר לתת טרסקל בפיה בשבת אבל לא לקשור מרדעת בשבת התיב רב אחא קמיה דרב פפא והתניא חבל שהוא קשור לפרה קושרין אותו לאבוס. לאבוס קושרין אותו לפרה. ניחא לפרה קושרין אותו לאבוס. לאבוס קושרין אותו לפרה ולא נמצא משתמש על צדדי בהמה בשבת פירוש ואע"פ שמשתמש על צדדי בהמה בשבת שרי פירוש לצרכי בהמה וקשה לשמואל דאוסר לקשור מרדעת בחמור בשבת משום שמשתמש בבעלי חיים א"ר בא תפתר בקשר שאינו של קיימא פירוש ולא חשיב כמשתמש בבעלי חיים כיון שאינו של קיימא. אמר רבי יוסי שנייא היא צדי בהמה בין קשר של קיימא ובין קשר שאינו של קיימא כלומר אין חילוק בינייהו דלעולם הוא משתמש בצדדי בהמה. א"ר שמלאי תפתר כרבי שמעון בן אלעזר דתניא ר' שמעון בן אלעזר אמר מותר להשתמש על צדדי אילן בשבת. הוא צדדי בהמה הוא צדדי אילן. אבל כשנותן מרדעת על גבי החמור בלא קשירה אין צריך להתקרב אצל החמור ואין נשען עליו ואין כאן משתמש בבעלי חיים. וצריך ליזהר כשנותן הרסן בראש הבהמה שלא ישען על ראשה. ומכאן יש לדקדק הא דאין נותנין נר על גבי דקל ביו"ט לעיל (שבת דף מה.) לא בשביל שיהא נקרא משתמש במחובר אם נוטלו משם אלא גזרינן שמא יעלה באילן כדי ליטלו דלא אמרו חכמים אלא אין עולין על גבי בהמה ואין עולין על גבי אילן ביו"ט: