פסקי הרא"ש על שבת כ:ג

ואמר רב שישא בריה דרב אידי האי סיאנא שרי. פי' כובע שמשימין על הראש ומאהיל על הפנים מפני השמש. והא איתמר סיאנא אסור. לא קשיא הא דאית ליה טפח הא דלית ליה טפח. אלא מעתה אפיק בגלימיה טפח הכי נמי דאסיר. אלא לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק. פי' רש"י דאין אסור משום אהל אלא משום שמא יעביר הרוח מעל ראשו ויוליכנו ד' אמות. הלכך היכא דמיהדק בראשו שאין הרוח יכול להעבירו מעל ראשו שרי. ור"ת ז"ל לא גרס אלא והכי גרס לא קשיא הא דמיהדק והא דלא מיהדק כלומר הא דפרכת מאפיק מגלימיה טפח לא קשיא דגלימא לא מיהדק אלא נכפף למטה ולא הוי אהל אבל סיאנא מיהדק שהוא קשה ובולט חוץ לראשו טפח והוה אהל ואסור. וכן פי' ר"ח ז"ל: שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב הונא אימא לן איזי הני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב תרתי בשבתא וחדא בתורה. שלח ליה הא דתניא גוד בכיסכסין מותר לנטותו בשבת. אמר רב לא שנו אלא בשני בני אדם אבל באדם אחד אסור. אמר אביי וכילה אפילו בי' בני אדם אסירא אי אפשר דלא מימתחא פורתא: