פסקי הרא"ש על שבת טו:ג

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנאי לתלמיד חכם שיצא במנעלים מטולאים. והא רבי אחא בר חנינא נפיק. בטלאי על גבי טלאי. והני מילי בצלא אבל בפנתא לא. ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. רבא אמר רבד איתמר ולא פליגי הא בלבושא והא בגלימא פירוש רבב כמו קירא וזיפתא וכיוצא בו. פירוש רבד דם יבש וטעמו של דבר שמא יראה ככתם נדה ויבא לידי חשד. אמר רבי זירא איזהו תלמיד חכם שממנין איתו פרנס על הצבור זה ששואלין ממנו דבר הלכה בכל מקום ואומרה ואפי' במסכת כלה ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו זה המניח חפציו ועוסק בחפצי שמים. למאי נפקא מינה למיטרח ליה בריפתיה. גרסינן ביומא דף עב: רבי יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ וכתיב ועשו ארון עצי שטים מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו. מבית ומחוץ תצפנו אמר רבה כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם. אביי ואיתימא רבי אבא אמר נקרא תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין. אוי לתלמיד חכם שעוסק בתורה ואין בו יראת שמים אמר רבי ינאי חבל על דלית ליה ביתא ותרעא לביתא עביד. אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תירתו תרתי גיהנם אמר ריב"ל מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם מיתה. ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו דבר הלכה ואומרה. למאי נפקא מינה למנוייה ברישא אי במסכתא באתריה. ואי בכולי התלמוד ריש מתיבתא: הדרן עלך ואלו קשים