פסקי הרא"ש על סנהדרין ח:ג

א"ר יוחנן משום ר"ש נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומר לו עבור או תיהרג יעבור ולא יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים. עכו"ם כדתניא רבי אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך. אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. גילוי עריות ושפיכות דמים כדתניא רבי אומר כי כאשר יקם איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ומקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור. ורוצח גופיה מנלן סברא הוא כי ההוא דאתי לקמיה דרבא א"ל מריה דדוראי אמר לי זיל קטליה לפלוני ואי לא קטלינא לך. א"ל ליקטלך ולא תקטליה. מאי חזית דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דידיה סומק טפי. כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת גזירת המלכות אבל בשעת גזירת המלכות יהרג ואל יעבור. כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו שלא בשעת גזירת המלכות לא אמרן אלא בצנעא אבל בפרהסיא אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור ומאי מצוה קלה אמר רב נחמן בר יצחק אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא פי' העכו"ם היו נוהגין שהיו עושין שרוך מנעליהם אדומות וישראל היו עושין שחורות כדי שלא ילבשו מלבוש עכו"ם ואם אומר העכו"ם לישראל בפרהסיא עשה רצועות מנעליך אדומות או נהרוג אותך יהרג ואל יעבור: וכמה פרהסיא אמר רבי יעקב אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם דכתיב הקדשתי בתוך בני ישראל ותנא רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני. ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת מה להלן עשרה וכולהו ישראל אף כאן עשרה וכולהו ישראל. והא אסתר פרהסיא הואי והיה לה למסור עצמה על קדושת השם אבל הא לא קשיא ליה דגלוי עריות הואי דאשת מרדכי היתה כדאיתא במגילה דף יג. והיה לה למסור עצמה להריגה אפילו בצנעא קודם שתבעל לעכו"ם דהא פשיטא ליה דאהני טעמא דקרקע עולם לענין זה דלא מחייבא לה למסור עצמו כיון דלא עבדה מעשה. דהא מרוצח ילפינן ורוצח גופיה דחייב למסור עצמו להריגה היינו קודם שיהרג בידים אבל אם אמרו לו הנח להשליך עצמך על התינוק ויתמעך או נהרוג אותך מסתברא שאינו חייב למסור עצמו. דמצי למימר מאי חזית דדמיה דההוא גברא סומק טפי דלמא דמא דידי סומק טפי אבל משום חלול השם ופרהסיא לא ס"ד דמהני האי טעמא דקרקע עולם. ומשני דאפי' לענין קדושת השם מהני טעמא דקרקע עולם. רבא אמר להנאת עצמן שאני. דאי לא תימא הכי הני קאקי ודמונקי היכי יהבינן להו אלא הנאת עצמן שאני. ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא האי עכו"ם דא"ל לבר ישראל קטול אספסתא ושדי לחיותא בשבת ואי לא קטילנא לך. ליקטול ולא ליקטליה. דכיון דלהנאתו קעביד שרי. שדי לנהרא ליקטליה ולא ליקטול מ"ט לעבורי מילתא קעביד. וגרסי' במס' ע"ז פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כז:) היה ר' ישמעאל אומר מנין שאם אומר לו עבוד עבודת כוכבים ואל תיהרג שיעבור ואל יהרג ת"ל וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא. ת"ל לא תחללו את שם קדשי. ואמר רבא נמי בפרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נד.) הכל היו בכלל לא תעבדם וכשפירש לך הכתוב וחי בהם יצא אנוס. הדר כתב ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי אפילו באונס הא בצנעא והא בפרהסיא. וש"מ דאפילו בעבודת כוכבים בצנעא יעבור ואל יהרג. ליתא דקיי"ל כר' אליעזר דאמר בכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך. וגרסי' נמי ביומא בפ' יוה"כ דף פב. בענין עוברה שהריחה דאין לך דבר עומד בפני פקוח נפש אלא עבודת כוכבים ג"ע ושפיכות דמים עכו"ם מנ"ל דתניא רבי אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך וכו' ומוכח מסקנא דגמרא דליתא לדרבי ישמעאל ולדרבא: