פסקי הרא"ש על סנהדרין ד:ח

כתב רשב"ם ב"ב קיג: דוקא נכנסו לבקר שלא כוונו להעיד אבל אם כוונו להעיד כותבין ואין עושין דין דנעשו עדים ואין עד נעשה דיין. והביא ראיה מהא דאמר בפרק קמא דמכות דף ו. דאמר להו לאסהודי אתיתו או למחזי אתיתו. אי אמרי לאסהודי אתינא נמצא אחד מהקרוב או פסול עדותן בטילה. אי אמרי למחזי אתינא מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש. אלמא כשמתכוונים להעיר נעשים עדים. וכתב רשב"ם דקדקתי בתשובה אחת מכאן דאין צ"ל אתם עדיי דאי אמר אתם עדיי היאך עושין דין הא אין עד נעשה דיין וקשה לפירושו דהא דאין עד נעשה דיין היינו משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וכיון שהעדים עצמן דנין לא יקבלו הזמה על עצמן. או משום דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ודרשינן בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל.) האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינין ולא שיהיו הן עצמם דיינין. והני טעמי לא שייכי אלא בעד המעיד בפיו ולא במי שנתכוין להעיד. ועוד נראה דההיא דמכות לא אמר נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותם בטילה אלא דוקא כשהולכין כולן ומעידין בב"ד. אבל בראייה לחודה לא אפילו כוונו להעיד: