פסקי הרא"ש על סנהדרין א:ט

דרש רבי יאשיה ואי תימא רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב כה אמר ה' דינו לבקר משפט וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן מהכא אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה אמרהו ואם לאו אל תאמרהו:

גרסי' ביבמות בפרק בית שמאי (יבמות דף קט:) אמר רבי יצחק מאי דכתיב רע ירוע כי ערב זר ושונא תוקעים בוטח רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי של ציון ולתוקע עצמו לדבר הלכה. ומפ' תוקע עצמו וכו' כגון דאתא דינא קמיה וגמר הלכתא ומדמי מילתיה למילתא ואית ליה רבה ולא אזיל ושאיל מיניה. דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן לעולם יראה דיין כאילו חרב מונחת לו וכו'. אריב"ל עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן. ואפילו תלמיד היושב לפני רבו. רב הונא כי הוה אתי דינא קמיה הוה מכניס עשרה מבי רב אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה. הכא משמע שאין צריך לכלום כלומר דגמיר וסביר וא"צ לישאל מאחרים. דמייתי עלה עובדא דבי נשיאה דאוקמא דיין שאינו הגון. ובפ' בתרא דכתובות דף קה: מייתי לה על דיין שאין מקבל שוחד שהוא עשיר ובממון ותרוייהו איתנהו: