פסקי הרא"ש על סנהדרין א:ג

אמר שמואל שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב"ד חצוף ולאו דוקא שנים אלא אפי' אחד נמי תדע לך דלקמן בשמעתין פריך ממתני' דדן את הדין לרבי אבהו אבל לשמואל ניחא. ועוד מדאמר לקמן (סנהדרין דף ו) פשרה ביחיד ובעי לפרושי טעמא דרבנן משום דסברי דין בשנים ומקשינן פשרה לדין והא דנקט שנים משום דאפילו שנים מיקרו ב"ד חצוף. והיכי מיירי אי קבלום עלייהו אמאי מיקרו ב"ד חצוף ואי בדלא קבלום עלייהו אלא דנין אותן בע"כ אמאי דיניהם דין. וכן אפילו יחיד כדפרישית הא אפילו שמואל מודה דבעי שלשה או יחיד מומחה כדפרישית לעיל. וי"ל דמיירי כגון שאמרו דונו לנו כמו שנקראים דיינין מן התורה ואשמעינן שמואל דדיניהם דין משום דאין עירוב פרשיות כתוב כאן אלא שנקראו ב"ד חצוף. ורבי אבהו אמר שנים שדנו דיני ממונות ד"ה אין דיניהם דין. בה"ג פסק כשמואל אע"ג דאמר לעיל בריש מכילתין דרבא לית ליה דשמואל. מ"מ רב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני סבר כוותיה. ומהא דאמר רב נחמן בפרק השולח (גיטין דף לב:) מבטלו בפני שנים דלתרי נמי ב"ד קרו ליה ואמר התם דף לד הלכתא כרב נחמן הלכתא כנחמני אין ראיה דהא פליגי ביה רבי יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן אמר בטול בפני שנים ור"ל אמר בטול בפני שלשה ורבא פוסק כר' יוחנן בפ' החולץ (יבמות דף לו) בכל דוכתי כנגד ר"ל בר מתלת והכא אמר רבא לית ליה דשמואל אלא ע"כ אפי' אם שנים שדנו אין דיניהם דין כיון דאשכח דתרי איקרי ב"ד בפרוזבול ה"ה לענין בטול. והא דאמר בפ"ב דכתובות דף כב. גבי שנים שישבו לקיים את השטר ומת א' מהן ודלמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סבירא להו דמשמע דאין הלכה כשמואל. רשב"ם ל"ג ליה ונראה דגרס ליה שפיר וה"פ ודלמא רבנן דבי רב אשי בקיום שטרות סברי כשמואל בעלמא ובקיום שטרות אפי' שמואל מודה דהא ר"נ אית ליה דשמואל ומודה בקיום שטרות כדאיתא בחזקת הבתים דף מ. ורב אלפס פסק לקמן בפרק אחד דיני ממונות כרבי אבהו. וכן מסתבר דסוגיא דשמעתין כוותיה דקאמר דכ"ע דין בשלשה. ועוד דקי"ל דמאביי ורבא ואילך הלכתא כאמוראי בתראי ורבא לית ליה דשמואל. ואליבא דר' אבהו שנים שדנו היכא דלא קבלום עלייהו אין דיניהם דין ואפי' לא טעו ואי מודי קמייהו כמאן דאודי חוץ לב"ד ואי לא אמר אתם עדיי לאו הודאה היא וגם מצו לחלופינהו לטענותייהו לטעון טענות אחרות: ת"ר בצוע בג' דברי ר' מאיר וחכמים אומרים פשרה ביחיד והלכתא כחכמים וכדרשב"ג דאמר לעיל פשרה בשנים וה"ה באחד כדמפרש הש"ס והלכתא פשרה צריכה קנין ואפי' בשלשה אין מועיל בלא קנין ואע"ג דפשרה בעי קנין מחילה לא בעי קנין כדאמר בבב"מ בפ' המקבל (בבא מציעא דף קיב:) :