פסקי הרא"ש על ראש השנה ד:ד

מתני' העובר לפני התיבה בי"ט של ר"ה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל: ומוקי לה בגמ' בשעת הצרה. אע"פ שהצרה בטלה גזירה במקומה עומדת עד שיבוא ב"ד ויבטל ואמרי' בירושלמי פרק זה הל' ח ר' יעקב בר אבא בשם ר' יוחנן משום מעשה שאירע. פעם אחת תקעו בראשונה והיו השונאים סבורים שמא עליהם באים עמדו רגליהם והרגום ותיקנום בתפלת המוספין. ומיגו דאינון חמון להון קריין שמע ומצלו וקרו באורייתא ומצלו ותקעו אמרי בנימוסיהו אינון עסוקים. ריב"ל בשם אלכסנדרי שמע לה מן הדא שמעה ה' צדק זו ק"ש. הקשיבה רנתי זה רנון תורה. האזינה תפלתי זו תפלה. בלא שפתי מרמה זו מוסף. וסמיך ליה מלפניך משפטי יצא. דקדק רב האי ז"ל תוקע לא אמר אלא מתקיע אלמא אחר תוקע ולא ש"צ. ונ"ל הטעם כי הא דתנן בפרק אין עומדין (ברכות דף לד.) העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף. ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי ודאי דתקיעה לא הוי הפסק הלכך אם הוא מובטח שהוא חוזר לתפלתו רשאי לתקוע: