פסקי הרא"ש על ראש השנה ד:יב

שאלו מקמי ריש מתיבתא המברך על תקיעת שופר בתר ס"ת והסיח ודיבר צריך לברך על התקיעה של סדר ברכות או לא. ואהדר להו הכי חזו רבנן שגוערין בזה שסח עד שלא יתקע על סדר ברכות אבל לחזור ולברך אינו חוזר. ולא דמיא הא לתפילין דאמר רב חסדא מנחות לו. הסח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך. דהנך שתי מצות נינהו דתניא שם לח. תפילין של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ולא עוד אלא דלא חוזר ומברך אותה ברכה אלא ברכה אחריתי הוא דמברך דמקשינן שם לו. סח אין לא סח לא והא שלח רב חייא בר רב הונא משמיה דרב על תפילין של יד אומרים להניח תפילין ועל תפילין של ראש על מצות תפילין. ופרקינן אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא סח מברך אחת סח מברך שתים ואעפ"כ קשה להסיח דתנן שם סח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה וכל שכן האי שסח בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד אלא שאינו חוזר ומברך דמצוה אתת היא וראיה שהרי ההלל שמברכין קודם קריאתו ואעפ"כ סח בין פרק לפרק לא הוצרך לברך ע"כ. ור"י גיאות ז"ל כתב ולא עוד אלא אפי' הקהל צריכין ליזהר שלא להסיח שאין זה מברך לתקוע אלא לשמוע בקול שופר וראבי"ה כתב אע"פ שהגאון לא הזכיר אלא בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד נ"ל דהוא הדין סח בין התקיעות שמיושב שאינו חוזר ומברך: תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת: