פסקי הרא"ש על נדה ח:א

הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה. שלא כנגד בית התורפה טהורה על עקבה ועל ראש גודלה טמאה. על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה. מבחוץ ועל הצדדין מכאן ומכאן טהורה. ראתה על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה. מן החגור ולמעלה טהורה. ראתה על בית יד של חלוקה אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה ואם לאו טהורה. היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה בכ"מ שנמצא בו דם טמאה מפני שהוא חוזר :

גמ' תניא נמצא אתה אומר שלש ספיקות באשה. על בשרה ספק טמא ספק טהור טמא. על חלוקה ספק טמא ספק טהור טהור ובמגעות ובהיסטות הלך אחר הרוב. היכי דמי. אי מחגור ולמעלה על בשרה אמאי טמא. ואי מחגור ולמטה על חלוקה אמאי טהור והתנן הרואה כתם על בשרה שלא כנגד בית התורפה טהורה. ראתה על חלוקה מחגור ולמטה טמאה. לעולם מחגור ולמטה וכגון שעברה בשוק של טבחים. על בשרה מגופה אתא. דאי איתא דמעלמא אתא על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי. ולא אמרי' שמא הגביהה חלוקה וניתז הדם על בשרה כדאמרי' (לקמן נח:) גבי לבשה שלשה חלוקים ועברה בשוק של טבחים תולה אף בתחתון דאמרי' הגביהה שני חלוקם וניתז על התחתון. לפי שאין דרך אשה להגביה חלוקה ויראה בשרה. על חלוקה מעלמא אתא. דאי מגופה על בשרה איבעי ליה לאשתכוחי. אי בעית אימא מחגורה ולמעלה וכגון שנזדקרה על בשרה מגופה אתא דאי מעלמא על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי. על חלוקה מעלמא אתאי דאי מגופה אתאי על בשרה איבעי לאשתכוחי: על עקבה וכו' בשלמא עקבה עביד דנגע באותו מקום אלא על גודלה אמאי טמאה. וכ"ת זימנין דנגע בעקבה. ומי מחזקינן טומאה ממקום למקום והתניא היתה לה מכה בצוארה שיכולה לתלות תולה על כתפה שאינה יכולה לתלות אינה תולה. ואין אומר שמא בידה נטלתו והביאתו לשם. אלא שאני ראש גודלה דבהדי דפסעה איפשר דמיתרמי כנגד אותו מקום. תניא נמצא על קשרי אצבעותיה טמאה מפני שהידים עסקניות הן. דאפילו על קשרי אצבעותיה זימנין דמיתרמי ונוגע באותו מקום. מבפנים טמאה עד היכן. אמרי דבי ר' ינאי עד מקום חבק. וחבק עצמו כלפנים פירש"י חבק מקום מתחת הגידין שחובקין הירך והשוק וכנגד אותו מקום למטה עד פרסות רגלים (ולמעלה עד אותו מקום קרוי מבפנים) מקום חבק היינו רוחב הגידין. ולא איתפרש לן השתא מבפנים עד היכן למעלה כל אורך הירך (והשוק) ובערוך פי' כשנועלין השוק באנפליאות שיש בהן לולאות מקום חבק הלולאות קרי ליה חבק. ולהך פירושא לא איתפרש לן למטה ואפשר דלהנך תרי פירושי משערינן כנגדן מעבר. עוד פי' בערוך כשכופפת שוקה על ירכה מה שמכוסה מן הבשר ע"י כפיפת השוק על הירך הוי מקום חבק על שם שמחבקין זה את זה: