פסקי הרא"ש על נדה ג:ד

מתני' המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים אם יש עמהן דם טמאה ואם לאו טהורה. המפלת כמין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה. ואם אינה יודעת מהו תשב לזכר ולנקבה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל שאינו מצורת האדם אינו וולד המפלת שפיר מלא דם מלא מים מלא גנונים אינה חוששת לוולד ואם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה. המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה. לא שהשליא וולד אלא שאין שליא שאין עמה וולד. המפלת ואין ידוע מה הפילה תשב לזכר ולנקבה. המפלת ואין ידוע אם וולד היה אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה:

גמ' ואין להאריך בדברים הללו שאין אנו בקיאין בדורות הללו בגווני שפיר ובשיעור שליא הלכך חוששין בהן מספק כדקאמר שמואל (דף כה:) לחוש חוששת. ימי טהרה לא יהבינן לה עד שישעיר. הלכך כל נשי דידן האידנא ספק יולדות בזוב הן כחומר בנות ישראל שהחמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים. לפי שאין בקיאין מתי עומדות בימי זיבות או בימי נדות הלכך כולן ספק יולדות בזוב הן וצריכות שבעה נקיים מלבד ימי טומאת לידה כמו שאבאר לקמן (פ"י סי' ו) וימי טוהר לא יהבינן לה במקום שנוהגים האידנא לבעול על דם טוהר עד שיתברר שנגמר צורת הוולד. ואם ילדה וולד של קיימא ואח"כ יצתה השליא אין חוששין לולד אחר אלא תולין את השליא בוולד עד כ"ג יום ואם יצתה השליא תחלה אין תולין אותה בוולד. ואם הפיל נפל ושליא קשורה בו אין חוששין לולד אחר. אינה קשורה בו הריני מטיל עליה חומר שני וולדות שמא נימוח שפיר של שליא זו ונימוחה שלייתו של שפיר זו :