פסקי הרא"ש על נדה, הלכות מקוואות כט
Rosh on Niddah, Hilchot Mikvaot 29 · פסקי הרא"ש על נדה · free full Hebrew text
Open in the reader →(מקואות פ"ט מ"ה) אלו חוצצין בכלים. הזפת והמור בכלי זכוכית. אית דגרסי והמר. זה הכלל כל שמקפיד עליו חוצץ וכל שאין מקפיד עליו אינו חוצץ. (שם פ"י מ"א) כל ידות הכלים שהכניסו שלא כדרכן או הכניסן כדרכן ולא מרקן או שמרקן ונשברו הרי אלו חוצצין כלי שהטבילו דרך פיו כאילו לא טבל. פירוש שכפה פיו למקוה והכניסו כך למים ואז לא יגיעו המים לשוליו ואפי' הכניסו כולו למים. כי צריך שיגיעו המים בכל הכלי. הלכך המטביל כלי שפיהו צר צריך להשהותו במים עד שיתמלא כולו או ימלאנו מים תחלה. הטבילו כדרכו בלא הזיבורית עד שיטנו על צדו. כלי שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו טהור עד שיטנו על צדו. צלוחית שפיה שוקעת אינו טהור עד שיטנה על צדה. פי' הזיבורית הוא צואר הכלי שהוא ארוך כמו שעושין לכלי זכוכית אין המים נכנסין בו עד שיטנו על צדו. וכן הטעם של כל הכלים הנזכרים כאן. והראב"ד ז"ל גורס זרבובית. והכי איתא בויקרא רבה השותין במזרקי יין ורבנן אמרי בכוסות שיש להן דין זרבובית. והוא קנישקנין האמור במסכת שבת . (מקואות שם מ"ה) כל ידות הכלים שהן ארוכין ועתיד לקוץ מטביל עד מקום המדה רבי יהודה אומר עד שיטביל את כולו. והלכה כתנא קמא והא דלא הוי מקום החתך חציצה כדמפרש בתוספתא דבבית הסתרים דכלים לא חיישי' לחציצה: