פסקי הרא"ש על נדה, הלכות כלאי בגדים כ

תוספתא (פ"ד) לובש אדם שני חלוקין אע"פ שפונדתו חגורה עליו מבחוץ ובלבד שלא יטרוף את המשיחה ויקשור בה בין כתיפיו כלומר שיקשור שתי חלוקית יחד בענין שאינו יכול להפרידן בלא התרת הקשר. תנן בפ"ק דיו"ט (ד' יד:) משלחין כלים בין תפורין בין שאינן תפורין אע"פ שיש בהן כלאים והן לצורך המועד. וקאמר עלה בגמרא כלאים למאי חזו. ומשני בוילון והאמר עולא מפני מה אמרו וילון אסור מפני שהשמש מתחמם כנגדו פי' אסור לעשותו כלאים אלא בקשין כי הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא הם בגדים לבדים והן קשין כמו גמוד מסאניה (פסחים ד' קיא.) דבר שהוא נכווץ ונעשה קשה ומותרין אפילו בלבישה. דלבדין הרכין אסורין מדרבנן בפרק בתרא דכלאים הלבדין אסורין מפני שהן שועין אבל טווי ואריג אינו הילכך מדאורייתא שרו ובקשין אוקמוה אדאורייתא ושרו אפילו בלבישה: והא דקאמר אלא בקשים מיירי בבגדים שהן שוע טווי וארוג אלא שהן קשין דלא שייך בהו כריכת נימא הילכך שרי בהצעה. ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן דלבישה והעלאה דאורייתא והצעה דרבנן. וברכין גזור אפילו עשר מצעות זו על גב זו ובקשין לא גזור כדתנן במסכת כלאים (פ"ט מ"ב) הכרים והכסתות אין בהם משום כלאים ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהן ודוקא בהצעה שרו אבל בלבישה והעלאה אסירי מדאורייתא אע"פ שהן קשין. דאמרינן בריש ערכין (ד' ג:) הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים ומסיק דכהנים איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא הואיל ואישתרו כלאים גבייהו וכו' קא משמע לן נהי דאישתרו בעידן עבודה וכו' וביומא בפרק בא לו (יומא ד' סט.) קאמר דבגדי כהונה קשין הן אלמא אע"פ שהן קשין אסירי מדאורייתא ותניא בתוספתא דכלאים כהן שיוצא בהן למדינה חייב ודוקא בלבישה אבל בהצעה שרו אבל בלבדים דאף לבישתן רכים אינה כי אם מדרבנן קשין אפילו בלבישה שרי. והא דקאמרינן כי הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא. לא שיהא דין קשין ונמטא שווין אלא כי היכי דשרי לבישת לבדים קשין לפי שלבישת הרכין אינה אלא מדרבנן הכא נמי שרי הצעת בגדים קשין לפי שאף הצעת הרכין אינה אלא מדרבנן: (ביצה ד' טו.) ) אמר רב פפי עוילדין אין בהן משום כלאים פירש בתשובת הגאונים שרגילין ללובשן תחת מנעליהם וטולין עליהם עור תישים מעובדין תחת קרקעיתן וכנגד העקב של רגל יש עושין אותו של צמר וקורין אותו נמטי אין בהם משום כלאים. לפי שהעקב קשה ואינו מתחמם: אמר רב פפא הני צררי דפשיטי וזוזי אין בהן משום כלאים. ) ודבזרני יש בהן משום כלאים פי' בגד כלאים שצרורין בו מעות מותר לתתן בחיקו שהמעות מקשין אותו ואינו מתחמם דבזרני שצוררין בו זרעים יש בו משום כלאים לתת בחיקו. ירושלמי (כלאים פ"ט ה"ה) אבוהי דרב ספרא שאל לרבי זירא מהו שיתן פריטא גו גולתא ומיקטרינהו בחוטא דכיתן מהו מיתן פריטא בגו סדינא ומיקטרינה בחוטא דעמר אמר ליה חכים רבי לרב הונא דרב הונא אמר אסור שמואל אמר מותר רבי יעקב בר אחא בשם רבי אסא אמר מותר. גרסינן בפרק במה בהמה (שבת ד' נד.) מכניס אדם חבלים לתוך ידו ובלבד שלא יכרוך ויקשור. לפי שכשהוא כורך חבל של צמר ושל פשתן סביב ידו וקושר מתחממת ידו ואסור משום כלאים: תוספתא אספלנית מלוגמא ורטיה אין בהם משום כלאים שאין זה דרך חימום: